חיים מלאי אפליקציות/ יורם אורעד

ציור: הלל שלפין

הן כה רבות ומגוונות ואנחנו משתמשים בהן ללא הרף, מוקפים בהן וכל כך התרגלנו לקיומן עד שקשה לנו לתאר את חיינו בלעדיהן. אלה הן האפליקציות (היישומונים) המלוות את חיינו מרגע יקיצתנו ועד לרגע שבו אנחנו נרדמים ואפילו כשאנחנו נרדמים. אז בואו נלמד להעריך אותן וגם להכיר חלק מבעיותיהן.

מגוון יתרונות

ניהול יעיל של חיינו: היִישוּמונים (האפליקציות), שאנו משתמשים בהם בעיקר דרך הסמרטפון, מייעלים את ניהול חיינו במשפחה, בעבודה, בלימודים ועוד. כך, למשל, ניתן לארגן באמצעותם פגישות בצורה יעילה או לקיים שיחת קול או שיחת וידיאו כשיש לנו רגע פנאי, ללא תלות במיקום.

התמצאות במרחב: חלק מהיִישוּמונים מאפשרים לנו להתמצא במרחב. יִישוּמונים מאפשרים לנו לדעת איפה אנחנו נמצאים, להגיע בקלות ליעד רצוי והופכים את הנסיעה או ההליכה לפשוטים וברורים מאד, בניגוד לשימוש המסורבל בעבר במפות נייר. שתי דוגמאות בולטות לכך הן ווייז ומפות גוגל.

תקשורת גמישה ללא תלות בזמן ומקום: יישומוני תקשורת מאפשרים לנו להתקשר מכל מקום אל כל מקום וכל זאת בחינם, בניגוד לעבר, שבו ביצוע שיחת טלפון פשוטה היה מייגע מאד. אבל יישומי התקשורת עושים מעבר לכך - הם מאפשרים לנו להגמיש את דרכי התקשורת שלנו. למשל, ניתן לקיים שיחה קולית או שיחת וידיאו בזמן אמת, אך לעומתן נוכל לבחור בשיחות (קול, וידיאו או טקסט) שלא בזמן אמת, בהתאם לצורך. שיחה בזמן אמת מחייבת תגובה מהירה ומקשה על חשיבה מעמיקה ומפורטת לעומת הודעה שלא בזמן אמת המאפשרת לנו זאת.

מידע: היישומונים מאפשרים לנו קבלת מידע בקנה מידע עצום ובמגוון עצום על כל דבר, וזאת תוך זמן קצר מאד, דבר שהיה בגדר חלום לפני דור אחד בלבד. בכך, הם מרחיבים את דעתנו על ידי האפשרות לקרוא טקסטים שונים, לצפות בסרטונים, לשמוע מוזיקה, ועוד, וכל זאת באופן מיידי וללא תלות במיקומנו.

קניות: היישומים מאפשרים לנו לנהל קניות בקלות ובנוחות גדולים לאין ערוך מאשר בעבר. הזמנת המוצרים יכולה להיעשות תוך דקות ספורות שבהן אנחנו סוקרים מוצרים שונים, בוחרים ברצוי לנו ומזמינים. הם אף מוזילים אותם משום שהחנות ממנה אנו קונים איננה פיזית אלא וירטואלית, דבר המוזיל את מחיר המוצרים הנרכשים משום שבעל החנות אינו צריך לשלם דמי שכירות.

טיפוח קשרים חברתיים: ככל שזה נראה אולי מוזר, היישומונים מקדמים קשרים חברתיים. זאת, מסיבות רבות שביניהן יכולת הזיהוי של חברים הנמצאים בקרבתנו וכאלה שלא בקרבתנו, האפשרות לשוחח אתם באופן מיידי על אירועים משותפים, להחליף אתם תמונות וסרטונים ולהחליף אודותיהם דעות ורגשות. הם מסייעים מאד לחידוש קשרים חברתיים מן העבר.

טיפוח קשרים מקצועיים: גם קשרים מקצועיים נתרמים מהיישומונים, עקב האפשרויות המגוונות שהן מציעות לשיתוף קבצים, לישיבות וירטואליות בכל זמן ובכל מקום, לשליחת מסמכים ולקבלת תגובות עליהן ועוד.

בריאות: קיימים יישומונים רבים ומגוונים הנוגעים לבריאותנו. הם מאפשרים למשל ניטור מדדים בריאותיים - בדיקת קצב לב, מספר צעדים, זמן שינה ואיכותה, ועוד. נראה שבעתיד הקרוב יישומים כאלה גם יתריעו על ליקויים בריאותיים ואולי אף ידווחו עליהם למרכז מתאים.

נגישות לבעלי מוגבלויות: היישומים הופכים את החיים לנגישים יותר לבעלי מוגבלויות. הם מאפשרים להם, בין היתר, הזמנה נוחה של מוצרים ושירותים ללא צורך ללכת לחנות או לסניף פיזי כלשהו, ללמוד, לעבוד ואפילו לבלות בצורה נוחה ונגישה.

וגם… מגוון בעיות

טשטוש הגבול בין עבודה וחיים אישיים: זוהי אחת הסכנות של שימוש ביישומונים. קל מאד היום להשיג עובדים באמצעות יישומון זה או אחר גם שלא בשעות העבודה ומעבר לכך - לקבל מהם ייעוץ, תגובות, משימות, לקיים אתם ישיבות וירטואלית ועוד. הטשטוש הזה מאיים על חיי הפנאי של העובדים ועל פרטיותם משום שניתן לחדור אליהם בכל רגע. ומן הצד השני, הטשטוש מאפשר גם חדירה מסיבית של חיים אישיים וחיי משפחה לתוך העבודה עצמה, דבר העלול להפריע למהלכה.

התמכרות: הנוחות, הקלות והעיצוב המושך של היישומונים עלולים ליצור התמכרות אליהם. אחת הסכנות שבהתמכרות היא זניחת צרכים חשובים על חשבון השימוש בהם.

בִּיוּש: תופעת הבִּיוּש  (shaming) מתאפשרת בקלות באמצעות יישומונים (למשל פייסבוק, ווטאסאפ) התופעה היא ישנה אך היישומונים מאפשרים את הרחבתה בקנה מידה גדול לאין ערוך מאי פעם.

תקשורת דלה: שימוש ביישומונים לתקשורת עלול להוביל להתפתחותה של תקשורות דלה, תקשורת חסרת שפת גוף, או עם שפת גוף דלה. גם אם התקשורת מתבצעת באמצעים ויזואליים וקוליים היא נותרת ללא מגע, ללא ריח ועוד. השימוש ביישומונים מעודד במידה רבה גם קריאת מסרים קצרים על חשבון טקסטים ארוכים ומעמיקים. שני אלה עלולים לתרום גם להפרעה לטיפוח קשרים בינאישיים עמוקים או לשיבוש קשרים בינאישיים קיימים.

סכנות בריאותיות: אחת הבעיות הבריאותיות היא בהירות המסך, הצבעים הבוהקים ומהירות התחלפותם של האובייקטים על מסך הסמרטפון או הטבלט, הגורמים ליובש בעיניים. שימוש בסמארטפון מאמץ את העיניים הרבה יותר מצפייה במסך הטלוויזיה או המחשב, עקב הגודל המוגבל של הטקסט והתמונות. בעיה בריאותית נוספת היא פגיעה בעמוד השדרה עקב יציבה לא נכונה.  יתכן גם כי הקרינה הנפלטת ממשדרי הווי-פיי, הבלוטות' והקרינה הסלולרית מזיקות לבריאותנו, למרות שהדבר לא הוכח עדיין.

הזנחת הכושר הגופני והסכנה הבטיחותית: ואם לא די באלה, קיימת בעיית ההזנחה של הכושר הגופני עקב ביצוע פעולות רבות ללא צורך בהגעה פיזית למקומות שונים והסכנה הבטיחותית עקב התעסקות בסמרטפונים או טבלטים בעת הליכה למשל .

***

היישומונים שיפרו מאד את חיינו במובנים רבים. הם מייעלים אותם ולכן משאירים לנו יותר זמן פנוי, בין היתר עקב האפשרות לעשות פעולות ללא קשר למיקומנו, להזמין מוצרים בקלות ובנוחות, לקבוע תורים ועוד. הם העשירו את חיינו באופנים שונים כגון קבלת מידע עצם ומגוון במהירות ותקשורת גמישה. הם יצרו למעשה עולם וירטואלי בפני עצמו שעם היותו וירטואלי הוא ממשי במובנים רבים לא פחות מהעולם הפיזי המוכר לנו.

למרות כל הטוב הזה, היישומים אינם חפים מבעיות כגון טשטוש הגבול בין חיים אישיים לחיי עבודה, תקשורת דלה, בִּיוּש (shaming) וסכנות בריאותיות.

מטרתנו בעתיד צריכה להיות שמירה על היתרונות העצומים, הרבים והמגוונים של היישומונים ואף העצמת היתרונות, תוך התמודדות מוצלחת עם הבעיות האפשריות שלהם.

טכנולוגיות מקסימות שלא הצליחו

ציור: הלל שלפין

טכנולוגיות חדשניות מעוררות בנו לעתים קרובות התלהבות וציפייה גדולים ולעתים אנו בטוחים שהן "הדבר הבא". ועם זאת, רבות מהן מתבררות כעבור שנים ככישלונות או ככאלה שאינן מצליחות להתרומם.

הנה תיאורן של כמה טכנולוגיות כאלה וסיבות אפשריות לכישלונן או להצלחתן החלקית:

כלי הרכב התת ימי הראשון: במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, שהייתה בשנות השבעים של המאה השמונה עשרה, בנה הממציא האמריקני דיויד בושל (David Bushnell) את כלי הרכב התת ימי הראשון. הוא ייעד אותו להנחת מוקשים תת ימיים באמצעות אנשים שבתוכו. הכלי ניווט את דרכו מתחת למים והיה מצויד במדחף ותא ציפה פנימי שניתן היה למלאו במים ולרוקנו ממים לצורך עליה וירידה אבל כל הניסיונות להשתמש בכלי למלחמה נגד הצי הבריטי כשלו. אולי היה זה עקב סרבולו ואיטיותו, ואולי בגלל שלא הובאו בחשבון אילוצים טכנולוגיים שלא חשבו עליהם.

                     כלי תת ימי שפותח במאה השמונה עשרה

מדרכה נעה: לקראת התערוכה העולמית בפריז בשנת 1900 נבנתה מדרכה מכנית נעה שנשאה עליה נוסעים ונעה במהירות של עד 10 קילומטרים לשעה ובגובה של עד כתשעה מטרים מעל הקרקע לאורך כארבע מאות מטרים לתוך פריז. ניתן היה לראות ממנה נופים בפריז כגון מגדל אייפל. ייתכן שאחד הגורמים שמנע מהפרוייקט להיות רווח היא שאנשים מעדיפים אולי לצפות בנופים תוך הליכה ברגל ולא בהכרח באמצעות כלי מכאני שיסיע אותם ויקבע את אופן תנועתם. הליכה ברגל היא אולי מענגת יותר בעיניהם והם בעצמם מכתיבים את מהירות הליכתם, בוחרים מקומות שהם רוצים ללכת אליהם ומתי לעצור, בניגוד למדרכה מכאנית נעה שקובעת עבורם את כל אלה. בהתחשב בטכנולוגיה של אותה תקופה אני מניח שנוספו לכך גם גורמים נוספים כגון בטיחות לא מספקת ונסיעה לא חלקה שהכבידה על הנוסעים שהשתמשו במדרכה הנעה.

                              המדרכה הנעה בפריז, 1900

רכבת מטוס: בשנת 1930 נוסתה לראשונה על ידי ג'ורג' בני (George Bennie) רכבת התלויה מפס עליון יחיד ונתמכת על ידי פס תחתון. הפס התחתון שימש לייצוב הרכבת שהייתה מצוידת בשני מדחפים חשמליים - האחד מקדימה והאחר מאחורה, כדי להשיג מהירות תנועה גבוהה. היא יכלה להגיע להגיע למהירות מירבית של 241 קילומטרים לשעה. בעצירתה בתחנה לא הייתה הרכבת צריכה אפילו לעצור את המדחפים אלא רק להפעיל את הבלמים ואז, ברגע שחרורם, היא חזרה לנוע באופן מיידי. הרכבת לא הצליחה עקב קשיים פיננסיים למימונה שנבעו מהמשבר הכלכלי של אותה עת וממלחמת העולם השנייה שנראתה כבר באופק. אני מניח שהיו סיבות נוספות לכך. ייתכן שהמהירות, גבוהה ככל שהייתה, לא היוותה תמריץ מספק להשקיע ברכבת משום שבאותה תקופה כבר היו רכבות שנעו במהירויות גדולות דיין כדי לספק צרכים תחבורתיים.

                                רכבת המטוס של ג'ורג' בני, 1900

משקפי גוגל: משקפי גוגל היו מתקן דמוי משקפיים המורכב על ראש המשתמש בו עם מסך תצוגה. המסך הציג תצוגה לצפייה במציאות רבודה (מציאות רבודה - טכנולוגיה המשלבת אלמנטים וירטואליים המתמזגים עם הסביבה האמיתית בזמן אמת ובאופן אינטראקטיבי). הם פותחו על ידי חברת גוגל. כשנחשפו משקפי גוגל לראשונה בשנת 2012 הן היו מלוות ברעש תקשורתי רב ובהתלהבות ובציפייה גדולים מצד הציבור. כעבור זמן קצר הן נגנזו על ידי גוגל (בינואר 2015), למרות שעדיין יש להן עדיין מספר שימושים מקצועיים. אחת הסיבות לכישלון משקפי גוגל היה מחירן הגבוה (1500 דולר). סיבה נוספת הייתה החשש לפגיעה בפרטיות. באמצעות משקפי גוגל ניתן להקליט ולצלם אנשים באירועים פרטיים כמו פגישות במסעדות ובבתי קפה, בישיבות ובאספות הדורשות פרטיות, בלי ידיעת האנשים המצולמים והמוקלטים. אני מניח שסיבה נוספת נעוצה באפשרויות שלהן שלמעשה אינן עולות על אלה של סמרטפון מצוי ואולי אפילו נחותות מהן. למעשה, כל מה שהן עושות יכול להתבצע על ידי סמרטפון וחוץ מעצם היותן נישאות בנוחות על הראש, אין להן שום יתרון משמעותי.

                                                   משקפי גוגל

משרד ללא נייר: חלום המשרד ללא נייר, ששואפים אליו כבר עשרות שנים, היה צריך לכאורה כבר להתגשם אבל הסתכלות חטופה במשרדים  מעידה על כך שכמות הנייר בשימוש משרדי עדיין גדולה מאד. מה יכולים להיות הגורמים לכך? לדעתי אחד מהם הוא הרגלים שקשה לנו להשתחרר מהם. לדוגמה, כאשר אני אישית מגיע לישיבה, כמעט תמיד יש ציפייה ודרישה מצד המשתתפים  להדפיס מסמכי נייר לקראתה, זאת בשעה שהמשתתפים יכולים להציגם בנוחות על מסכי המחשבים הניידים שלהם. גורם נוסף הוא תקנות ממשלתיות ושל חברות שונות, הדורשות להציג מסמכים גם בנייר. אני מאמין שלא יחלוף זמן רב וחלום המשרד ללא הנייר יתגשם, אולי כבר במהלך העשור הבא, לא עקב התפתחות טכנולוגית כלשהי אלא הודות להסתגלותנו (האיטית) לאפשרותו של משרד כזה.

זיהוי קולי: הזיהוי הקולי, שבו מחשב מזהה דיבור, מבצע פקודות וגם מקליד עבורנו טקסטים, התפתח מאד במהלך השנים ודיוקו התעצם מאד. עם זאת הוא לא הפך לרווח כפי שציפו. אחת הסיבות לכך היא שלמרות הדיוק הרב עדיין קיימות שגיאות רבות בזיהוי. סיבה נוספת היא ששימוש בזיהוי קולי במקומות פומביות עלול להביך את המשתמשים ואולי גם להיחשב כחוסר נימוס מצד הסובבים אותם. סיבה אפשרית נוספת היא ששימוש בזיהוי קולי עלול להפריע לאנשים הנמצאים בסביבתנו. דבר זה יכול להתבטא בהפרעה לאחרים להתרכז בעבודתם, בהפרעה למנוחתו של אדם הנמצא בקרבתנו או לשיחתו עם אדם אחר.

סֶגְווֵיי (Segway): סֶגְווֵיי הוא כלי תחבורה דו גלגלי חשמלי שנחשף לראשונה בדצמבר 2001. הוא נע בהתאם לכיוון הרכינה של הגוף - רכינה קדימה מניעה אותו קדימה ולהפך. הוא מאזן את עצמו ואת הרוכב שעליו באופן אוטומאטי. מעבר לצרכים מצומצמים כגון סיורים עירוניים, הוא איננו נפוץ. אני מעלה בדעתי מספר סיבות לכך: אחת היא מחירו הגבוה יחסית. שניה היא בטיחותית. שלישית, הסגוויי אינו נע מהר ולכן לא ברור היתרון שלו על הליכה. רביעית, הטווח שלו בין טעינות קצר יחסית.

***

כדי שטכנולוגיה תצליח, לא מספיק שהיא תהיה מלהיבה, אטרקטיבית, מועילה, אלגנטית ושימושית. אחד התנאים להצלחתה היא שהיא תעניק משהו שלא היה קיים עד כה ותהיה יעילה ושימושית בהרבה ממה שקיים. עליה להיות גם מספיק זולה כדי שישתמשו בה. היא גם חייבת להיות פשוטה ונוחה לשימוש. גם אם השיפור שהיא תציע הוא גדול, סרבול ומורכבות של השימוש בה ירתיעו את אלה שאמורים להשתמש בה. טכנולוגיה חייבת גם להיות בטיחותית דיה, כך שלא תסכן את משתמשיה. בנוסף, קיים העניין הפיננסי. חוסר מימון או מימון בלתי מספק עלול לעכב טכנולוגיה מלהצליח ואף לסכל את הצלחתה. כמו כן, ואולי מעל הכל, כדי שטכנולוגיה תצליח היא צריכה להיות מחוברת לצורך של אנשים ולמוכנותם לקבלה ולשנות הרגלים בעקבותיה.

להירדם בדרך אל הכוכבים

להירדם בדרך אל הכוכבים

ציור: הלל שלפין

"בואו לישון בדרך אל הכוכבים". אולי כך תיראה בעתיד הקריאה לאנשים להצטרף למסעות ליעדים רחוקים בחלל.

בשנים הקרובות צפויות להתבצע טיסות חלל מאוישות ליעדי חלל רחוקים בהרבה מאלה שהורגלנו אליהם עד כה ולכן הן גם יימשכו זמן רב בהרבה. בעשור הבא יחודשו כנראה הטיסות לירח ובאותו עשור צפויים בני אדם לטוס לראשונה אל כוכב הלכת מאדים, שעד כה הגיעו אליו רק חלליות בלתי מאוישות. ככל שיעדי הטיסה יהיו רחוקים יותר, כך יהיה זמן ההגעה אליהם רב יותר.

דרך אפשרית אחת להתמודד עם הזמן הממושך שיעבור על אסטרונאוטים בטיסות חלל ממושכות בעתיד, היא הקפאתם לטמפרטורה נמוכה מאד, הרבה מתחת לאפס, דבר המפחית את פעילות הגוף באופן קיצוני ביותר. דרך פחות דרמטית היא הרדמת צוות החללית והורדת פעילותו של הגוף באופן משמעותי מאד על ידי הפחתת מועטה בלבד של טמפרטורת הגוף. ייתכן שמימושה של הדרך האחרונה מבין השתיים קרובה, וייתכן שאפילו כבר בשנים הקרובות. את הדרך הזו מציעה חברה בשם ספייסוורקס (Spaceworks ). החברה מציעה להנמיך את טמפרטורת הגוף במעט, מ - 37 מעלות צלזיוס ל 32-34 מעלות צלזיוס. בטמפרטורות בטווח הזה קצב חילוף החומרים (מטבוליזם) מואט עד לאפס כמעט ופוחתים, בין היתר, קצב פעימות הלב, קצב שכפול התאים והפעילות המוחית. למעשה פוחת גם קצב הזדקנותו של הגוף. מצב זה קרוי בשם "תרדמת חורף". לאחרונה, השיטה נמצאת כבר בשימוש במצבי חירום שונים כגון דום לב. הורדת קצב פעילותו של הגוף מעניקה לרופאים זמן רב יותר לטיפול. השיטה מאפשרת לחולים להישאר כמה ימים במצב של פעילות גוף מופחתת. חברת ספייסוורקס מאמינה שהיא תצליח להאריך את משך הזמן במצב הזה, לחודשים. בניגוד לסרטי מדע בדיוני שבהם שוכבים אנשי הצוות של החללית בתוך תאים סגורים, החברה מתכוונת לפתח תאים פתוחים. התאים יצוידו במנגנונים לקירור הגוף ובמנגנונים לחימומו. בתוכם ניתן יהיה להיכנס לתרדמת חורף אחת לפרק זמן, ללא צורך להישאר במצב זה בכל עת הטיסה. החברה גם חושבת על דרכים להתמודד עם חוסר פעילות השרירים בחלל. אחת מהן היא גירוי שרירי הגוף באמצעות זרם חשמלי. ספייסוורקס מתכוונת להתחיל לבחון את שיטתה על בעלי חיים בשנת 2018 ומיד לאחר על בני אדם בחלל, בין היתר בתחנת החלל הבינלאומית.

אסטרונאוטים קפואים בתאיהם. מתוך הסרט "2001: אודיסיאה בחלל"

חיסכון באנרגיה והפחתת בעיות לוגיסטיות, פסיכולוגיות וחברתיות

לשיטה יתרונות בולטים שביניהם חיסכון ניכר באנרגיה. חללית הנעה אל יעדה תקופה ממושכת, ללא צורך באחזקת חיים במצב ערות, תצרוך הרבה פחות אנרגיה. בעת ערות, נצרכת אנרגיה לפעילויות שונות של אנשי החללית כגון פעולתם של מכשירים חיוניים המשמשים לבישול, למיחזור אוויר ומים, לבידור, ולתקשורת. החיסכון באנרגיה יתבטא גם במסת החללית, שתוכל להיות קטנה יותר עקב הצורך המופחת באבזור, מזון וצרכים אחרים, דבר שיאפשר חללית פחות מסיבית ולכן צורכת פחות אנרגיה לשיגורה ולניווטה בחלל.

השיטה גם מפחיתה מאד את הצורך בפתרון בעיות לוגיסטיות הקשורות באחזקת הצוות בחיים במצב ערות כגון ניהול אספקת המזון, ניהול אספקת האוויר לנשימה, ניהול אספקת המים, סילוק הפרשות גוף (כגון שתן וצואה) וטיפול בבעיות טכניות הקשורות באחזקה כזו.

השימוש בשיטה יפחית את הבעיות הפסיכולוגיות והחברתיות העלולות להיווצר במסע כזה ועקב כך גם את המשאבים הנדרשים כדי להתמודד אתן. הבעיות יכולות להיות קשורות בחיכוכים חברתיים אפשריים עקב הימצאותם הממושכת של בני אדם ביחד. הן יכולות להיות קשורות גם לגעגועים, לבדידות, לחרדה, לקלאוסטרופוביה ולדיכאון עקב השהות הממושכת רחוק מאד ממרכזים אנושיים.

בנוסף, במסע ליעדים רחוקים מאד שיימשכו שנים רבות, יגיעו אנשי הצוות ליעדם בלי להזדקן כמעט כלל, דבר שמשמעותו היא תפקוד טוב יותר בעת הגעתם ליעדם.

אבל גם … נזק לקשרים חברתיים, פערי גיל ביולוגיים ופרידה לנצח מקרובים

למרות הפיתוי שבהפחתת הבעיות החברתיות והפסיכולוגיות ועוד, שמאפשרת תרדמת החורף, השיטה אינה נקייה מבעיות. אחת מהן היא שיבוש הקשר התקין לאורך זמן, עם משפחה, חברים ומכרים. בשגרת חיים רגילה אנחנו שומרים על תקשורת תכופה עם הקרובים לנו, מסתגלים בהדרגה לשינויים שחלים בהם ובנו וכך שומרים על קשר תקין. פרידה ארוכה המלווה בהיעדר תקשורת תכופה עלולה לשבש קשר זה. האם יהיה זה הוגן ומוסרי להרדים אנשי צוות לזמן ממושך בידיעה שדבר זה עלול לשבש או אף להרוס לחלוטין את קשריהם החברתיים?

במהלך תקופות הנמשכות שנים רבות - עשרים, שלושים שנה ויותר, גם החברה והתרבות ישתנו מאד, דבר שיקשה על ההסתגלות לשינוי אחרי התעוררות מתרדמת חורף ממושכת. ייתכן שאנשי צוות שיתעוררו לאחר תרדמה בת שנים רבות יגלו שעליהם ללמוד את המבנה החברתי והתרבותי מחדש, עקב השינוי הרב שהתרחש.

דרך אפשרית להתמודד עם שתי בעיות אלה היא הערת אנשי צוות החללית אחת לפרק זמן לא ארוך מדי, נניח שנה או שנתיים. זאת, כדי לאפשר להם ליצור תקשורת עם קרוביהם וכן ללמוד על השינויים החברתיים והתרבותיים שהתחוללו בחברה.

בעיה אפשרית נוספת היא הפער הביולוגי שייווצר בין אנשי צוות החללית לבין קרוביהם. כאשר יחזרו ממסע חלל בן עשרות שנים, אנשי  הצוות לא יזדקנו כמעט כלל בעוד קרוביהם יזדקנו בעשרות שנים. כך, גבר או אישה שיעזבו את משפחתם עלולים למצוא את עצמם בחזרתם מהמסע, צעירים מבני זוגם ואף מבניהם ובנותיהם. בטיסות חלל ארוכות אף יותר, של מאה שנים ומעלה, הפרידה מהקרובים עלולה להיות פרידה לנצח משום שבשובם מהמסע עלולים אנשי הצוות למצוא שאלה כבר אינם חיים.

***

 רדמת אנשים לתקופות ארוכות במסעות חלל ארוכי טווח עדיין איננה קיימת בפועל, אך ייתכן ותתממש כבר בעשור הבא ובוודאי במהלך המאה הנוכחית. לכן, כדאי לתת כבר עכשיו את הדעת מצד אחד לאופן השימוש ביתרונותיה ומצד שני לבעיות אפשריות שלה ולדרכים להתמודדות אתן.

 

מסכים מרחפים באוויר

ציור: הלל שלפין

כמה פעמים הרצתם יותר מדי יישומים במחשב שלכם - כרטיסיות בדפדפן, מסמכי וורד, מסמכי פידיאף, ועוד? קשה לכם לוותר עליהם אך הגודש מכביד עליכם. נכון שניתן לעבוד עם שני מחשבים במקביל ולהקל על הבעיה אבל זה עדיין פתרון חלקי בלבד.

בכתבה The Desktop of the Future Is Coming  מוצג פיתוח המבטיח לפתור את הבעיה הזאת באמצעות הצבת מסכים וירטואליים המרחפים באוויר. כל זאת, בעתיד הלא כל כך רחוק. הפיתוח מאפשר למשתמש להציב מסכים וירטואליים רבים באוויר, להזיזם ממקום למקום, למתוח אותם ולכווצם. כדי לעשות זאת המשתמש צריך לחבוש על ראשו מערכת מיוחדת של מציאות מדומה, המאפשרת זאת. ההמצאה עובדת גם עם הסמרטפון ומאפשרת שליפת הודעות, תזכורות ופתקים מתוכו והצבתם באוויר במקום רצוי וגם תמונות וסרטוני וידיאו. אבטיפוס של הפיתוח כבר פועל ומנכ"ל חברת הסטרטאפ שהמציאה אותו, מֵרון גריבז (Meron Gribetz) כבר משתמש בו לצרכיו כגון כתיבת אימיילים ושימוש ביומן.

יתרונות הפיתוח הם ברורים. הוא יאפשר את הגמשת העבודה, את ייעולה וגם את האפשרות לגוון אותה ולהפוך אותה לפחות משעממת. זאת, על ידי האפשרות להציב תמונות ואובייקטים אחרים סביבנו. בלחיצת כפתור נוכל לקבל כמה מסכים שנרצה ו"לתלות" אותם מסביבנו איפה שנרצה. נוכל לשנות את גודלם לפי דרגת חשיבותם עבורנו ולפי המידה שבה הם רלוונטיים לנו וכל זאת בלי להיפטר מהם ותוך אפשרות לראות מה מופיע בכל מסך. נוכל לשנות את צורתם כדי להפוך אותה למעניינת יותר. ואז... בכל רגע שנרצה נוכל לפנות את הכל בבת אחת בלחיצת כפתור .

מערכת ראש למציאות מדומה

לא רק מסכים מרחפים

אני מניח שבהמשך התקדמותו של הפיתוח הטכנולוגי הזה, ניתן יהיה להשתמש לא רק במסכים וירטואליים אלא לאפשר גם אביזרי מחשב וירטואליים. אביזרים כאלה יהיו למשל מקלדת ועכבר (או במקום עכבר - אמצעי הצבעה אחר כלשהו). כך, ניתן יהיה להציג את המקלדת והעכבר באוויר (או בכל מקום אחר). ניתן יהיה לבחור גם את צורתם, צבעם ומאפיינים אחרים שלהם.

הטכנולוגיה תאפשר לנו גם להקיף את עצמנו בחפצים אחרים שאינם מסכים, כגון תמונות, פסלים, חפצי נוי. היא תאפשר לנו גם לשנות אותם. למעשה, ניתן יהיה אפילו לשנות את תפאורת מקום העבודה שלנו. מן הסתם יהיו סטים שלמים של תפאורות שניתן יהיה לבחור מתוכן ו"להיזרק" אליהן בלחיצת כפתור. חישבו למשל על תפאורת בית קפה, חוף ים, ואפילו תפאורה של תערוכת אמנות במוזיאון. ניתן גם יהיה לשנות את מאפייני התפאורה. למשל עבור תפאורה של חוף ים ניתן יהיה לבחור מצב של  שקיעה, ערב, זריחה או צהרי היום, או לשנות את הגוון של מרכיבים שונים בתפאורה כגון צבע החול או צבע השמים.

לנגוע, למשש וללחוץ

קרוב לוודאי שההתקדמות בטכנולוגיה ההאפטית (טכנולוגיה האפטית, (Haptic technology)  תאפשר גם את היכולת לתחושת מגע במסכים השונים וגם במקלדת והעכבר (הטכנולוגיה ההאפטית היא טכנולוגיה המאפשרת תחושת מגע של חפץ וירטואלי). כך, ניתן יהיה לחוש במרקם של החפצים השונים - מסכים או חפצים אחרים. הטכנולוגיה ההאפטית תאפשר גם מניפולציות שונות על המסכים, למשל באמצעות הפעלת כוחות שונים עליהם. לדוגמה, הפעלת כוחות בעוצמות שונות תאפשר הרחבה או כיווץ שלהם. ניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיה ההאפטית גם להפעלת אפשרויות שונות על אביזרי המחשב. למשל, לחיצה חזקה על העכבר תגרום להצבת סמן העכבר במקום רצוי על המסך ולחיצה חלשה עליו תשמש לגלגול המסך. הטכנולוגיה ההאפטית תאפשר לחוש במרקם של חפצים שונים בסביבתנו, שאינם מסכים או אביזרי מחשב, כגון חפצי נוי, פסלים ותמונות. כך, למשל, נוכל למשש תמונה שהיא שכפול וירטואלי של התמונה המקורית ולחוש במרקם של שכבות הצבע השונות שעליה או בקימורים של פסלים או של חפצי נוי.

משימוש במערכת ראש ייחודית לצפייה בעיניים חשופות

בשלב הראשון השימוש בטכנולוגיה יתבצע כנראה באמצעות מערכת ראש ייחודית הדומה למערכת הראש של האבטיפוס שכבר פועל. היא תכלול משקפיים שיאפשרו צפיה בתלת מימד, אולם בהמשך ואולי זמן לא רב לאחר מכן, ייתכן ולא יהיה עוד צורך בה הודות להתפתחות טכנולוגיית התלת מימד שתאפשר לצפות בדמויות ובחפצים בתלת מימד בעיניים חשופות. כבר כיום קיימות טכנולוגיות תלת מימד שכנראה יאפשרו בקרוב הצגת תמונות תלת מימד בסמרטפונים, טבלטים וטלוויזיות, ללא צורך במשקפיים מיוחדים.

תלת מימד בסמרטפון, ללא צורך במשקפיים

                               

***

כאמור, הפיתוח מצוי עדיין בשלב של אבטיפוס אבל כבר עובד, כרגע אמנם רק באמצעות מערכת הראש המיוחדת. ואולם בהמשך, טכנולוגיות חדשות שיפותחו או טכנולוגיות קיימות שטרם הבשילו, יאפשרו לנו לעשות זאת גם ללא מערכת ראש מיוחדת.

האם בעתיד נסתכל על שולחן העבודה הנוכחי שלנו כפי שאנחנו מסתכלים כיום על שולחן העבודה המיושן של פעם, שאפשר כתיבה באמצעות עט ונייר או לכל היותר באמצעות מכונת כתיבה?

הדרך אל הנצח

האם חיי נצח או לפחות חיים ארוכים מאד, נראים כבר באופק הקרוב או הרחוק? הטכנולוגיות החדשניות המתפתחות היום במהירות ובעצם בתאוצה, מרמזות שייתכן שהתשובה לכך היא חיובית. טכנולוגיות לחיי נצח עדיין אינן קיימות, אולם ייתכן שהן נמצאות כבר בתהליכי הבשלה שיביאו להשגתן תוך כמה עשרות שנים, אולי אף כבר במאה הנוכחית.

השבת נעורים

אחת האפשרויות להשגת חיי נצח היא הצערה, או השבת נעורים (rejuvination) - הפיכת תאי הגוף לצעירים יותר ובעצם החזרתם למצבם כפי שהיה לפני שנים. יש מדענים הטוענים שההזדקנות איננה אלא סוג של מחלה שניתן לרפאה. הריפוי עשוי להתבצע באמצעות החלפת תאים ישנים בחדשים או על ידי תיקון הישנים. באופן מעשי זה עשוי להיראות כך - אחת לכמה שנים, נלך למרפאה מיוחדת שבה יחליפו לנו תאים או יתקנו תאים ישנים וכן יסלקו תאים סרטניים ופסולת ביולוגית שהצטברה בגופנו. מן הסתם ייעשה שימוש גם בהנדסה גנטית שבאמצעותה יתערבו בחומר הגנטי ויהפכו את התאים לצעירים יותר. פעולות אלה יוכלו "להחזיר את השעון אחורה" ולהפוך אותנו לצעירים יותר מבחינה פיזיולוגית. עם זאת, גם אז, עדיין נהיה פגיעים לתאונות דרכים, אסונות טבע, פיגועים, הרעלות ועוד.

סריקת המוח והעלאתו למחשב

אפשרות אולי אטרקטיבית יותר ולבטח חסינה יותר היא העלאת התודעה שלנו על כל מרכיביה, למחשב. בבסיס האפשרות הזו עומדת ההנחה שהתודעה היא מעין תוכנה ולכן אפשר להופכה לדיגיטלית ולהעבירה למחשב. המוח ייסרק באופן דיגיטלי ויועבר למחשב. אפשרות זו שנויה כיום במחלוקת גדולה. אחת השאלות העומדות בנוגע אליה היא לא רק אם נצליח להעביר את תהליכי המחשבה, הזכרונות, הרגשות ועוד אלא אם נצליח לעשות זאת גם לגבי ההכרה עצמה, המודעות העצמית בעצמה. אם לא נצליח הרי שמה שנעביר יהיה לא יותר מאוסף של זכרונות, תהליכי חשיבה ופריטי ידע ללא נשמה, או במלים אחרות - תחסר המודעות לכך ש"אני זה אני". אם וכאשר אכן נצליח להעביר את התודעה בשלמותה, כולל המודעות העצמית, נוכל לניידה לאיזה גוף שנרצה, ללא הגבלה. אני מניח שהגופים שאליהם ננייד את התודעה יהיו גופים רובוטיים משוכללים או גופים ביולוגיים שיגודלו עבורנו. אלה וגם אלה יהיו כנראה משופרים לאין ערוך מגופינו הנוכחיים. מאחר שניתן יהיה  לשכפל את התודעה (כי היא תהיה דיגיטלית), נוכל ליצור לעצמנו מספר עותקים גדול ככל שנרצה. הדבר יבטיח עמידות גדולה בהרבה לפגעים כגון תאונות דרכים, אסונות טבע וכדומה, משום שאם עותק אחד ייהרס תמיד נוכל להשתמש בעותק אחר מתוך שלל העותקים הדיגיטליים של תודעתנו. אז, תתעורר השאלה מי מבין העותקים הוא האני האמיתי, שאלה מעניינת בעלת היבטים פילוסופיים, אתיים ואחרים, שהדורות הבאים יצטרכו לתת עליה את הדעת.

הסרת הפחד מהמוות והסטת המוקד ממנו לסוגיות אחרות

כמו צל כבד, הפחד מהמוות מלווה אותנו תמיד, גם כשאנחנו בריאים לחלוטין, משום שאנחנו יודעים היטב שהמוות בוא יבוא, במוקדם או במאוחר. מהות הפחד הזה היא החרדה מכך שיום אחד ייפסקו חיינו ללא כל קשר לפעילויות שפעלנו ולהישגים שהשגנו בחיינו.  פחד זה, הוא אחת מהבעיות האנושיות הכבדות ביותר. חיי נצח יסירו אותו מאתנו בבת אחת ויפחיתו את המתח של חיינו באופן משמעותי ביותר. להסרת האיום הזה, איום המוות, יהיו השלכות פסיכולוגיות, ספרותיות, אמנותיות ועוד. במקום המוות יעסיקו אותנו סוגיות אחרות, שחלקן יהיו קשורות לזמן האנושי, שיהיה עתה בלתי מוגבל.

במציאות של חיי נצח, אנשים ירשו לעצם לבצע פעילויות מורכבות מאד או מסוכנות מאד ללא חשש. מוכנותם להסתכן תהיה גדולה בהרבה משום שתמיד יעמוד לרשותם זמן אינסופי לתיקון או להתחלה מחדש. הם יוכלו להרשות לעצמם ביצוע פרויקטים או מסעות ארוכים עד להדהים בחלל בלי לחשוש מהמוות, כגון מסע אל מחוץ למערכת השמש שיימשך מאות שנים.

החיים הנצחיים יגרמו להסבת המוקד מעיסוק באבטחת החיים לסוגיות אחרות, שנמצאו עד כה בעדיפות נמוכה יותר. כאלה יהיו למשל התייחסות נאותה לבעלי חיים, גורל הסביבה, אסתטיקה, השגת שלום עולמי, רווחה כלכלית ועיסוק בפילוסופיה, ספרות ואמנות.

פיתוח יעיל של הידע האנושי

הזמן האינסופי יאפשר את התפתחות הידע האנושי ביעילות משופרת משום שהידע שהושג על ידי מומחה בתחום כלשהו יוכל להמשיך להיות מפותח על ידי אותו מומחה עצמו, שיחיה לנצח. דבר זה עדיף מאשר השארת פיתוח הידע לאחרים מאחר שאין מי שמכיר טוב יותר את הידע שהוא בעצמו פיתח כולל תהליכי פיתוחו, בעיות, מגבלות, התלבטויות ושאלות.

מעמד הדת

חיי נצח ישנו ללא ספק את מעמד הדת ומשמעותה. שלושת הדתות המונותיאיסטיות מבטיחות היום חיי נצח באמצעות מה שהן מכנות "העולם הבא" אך מה יהיה ערכה של הבטחה זו כאשר יושגו חיי נצח בחיים כפי שאנחנו מכירים אותם? ייתכן שאחד מתפקידי הדת אז יהיה מציאת משמעות לזמן האינסופי שיעמוד לרשות האנשים.

סוגיית המקום והמשאבים להמוני החיים לנצח

טענה אפשרית כנגד חיי נצח היא שהמקום על כדור הארץ לא יספיק לכל בני האדם, שמספרם ילך ויגדל עקב חיי הנצח אבל בני אדם חיים ואפילו טוב, גם במקומות צפופים מאד. לדוגמה, אוכלוסיית סינגפור היא כשישה מליון איש המתגוררים על שטח של כ-700 קמ"ר בלבד (בערך 3.5 אחוז משטח מדינת ישראל). הצפיפות בה היא כ-8300 נפש לקמ"ר. כידוע, לא רק שהסינגפורים מצליחים להתקיים אלא שרמת חייהם  גבוהה. בנוסף, כדור הארץ איננו חייב להיות המקום היחיד למגורי בני אדם. בעתיד, יוכלו בני אדם לגור במקומות אחרים בחלל כגון הירח, מאדים, ירחים של כוכבי לכת אחרים ומושבות חלל מלאכותיות שיקיפו את כדור הארץ. טענה אפשרית אחרת הנוגעת לגידול האוכלוסייה עקב חיי נצח היא כמות המזון, המים הנקיים והאנרגיה, שאולי לא יספיקו לכולם. האמנם? טכנולוגיות ייצור המזון והתפלת המים השתכללו מאד במהלך השנים והן ממשיכות להשתכלל, דבר המרמז על אספקת מים נקיים ומזון שתוכל להינתן בעתיד גם לאוכלוסיה גדולה בהרבה מזו של היום. גם בעיית האנרגיה פתירה משום שניתן יהיה להפיק אנרגיה בכמות עצומה מהשמש, מהרוח, מגלי הים וממקורות אנרגיה נוספים. הפקת אנרגיה כזאת מתבצעת באופן רווח כבר כיום. בעתיד, האנרגיה המופקת תספיק לאוכלוסייה גדולה לאין שיעור מזו של ימינו.

***

טכנולוגיות לחיי נצח עדיין אינן קיימות אבל ייתכן שאיננו כה רחוקים משם. לכן,  כדאי לשקול כבר עכשיו או בשנים הקרובות, את ההשלכות לחיי נצח, את הבעיות שהן עלולים להציב ולהציע עבורן פתרונות אפשריים. בסופו של דבר, אין לנו נצח זמן כדי להיערך לחיי הנצח בעוד מועד.

החיבור לטכנולוגיה - למי אכפת מגיל?

ילידים דיגיטליים לעומת מהגרים דיגיטליים

האם צעירים מסוגלים להתחבר טוב יותר לטכנולוגיות החדשות, בפרט לטכנולוגיות הדיגיטליות או שמדובר בעצם במיתוס חסר בסיס? בשנת 2001 חילק מארק פרנסקי (Marc Prensky) את העולם לשתי קבוצות שהוא קרא להן קבוצת הילידים הדיגיטליים (Digital natives) וקבוצת המהגרים הדיגיטליים (Digital immigrants). על פי פרנסקי, הילידים הדיגיטליים הם אלה שנולדו משנת 1980 ואילך. הם לומדים את השימוש באמצעים הטכנולוגיים כפי שלומדים שפת אם ואילו המהגרים הדיגיטליים לומדים אותה כפי שלומדים שפה חדשה. הילידים הדיגיטליים נולדו אל תוך סביבה רוויה בטכנולוגיות חדשניות, חשופים אליהן יותר ולכן שולטים בהן בקלות, יחסית למהגרים הדיגיטליים. הם גם רגילים לשינויים טכנולוגיים מהירים ומסתגלים אליהם בקלות. לעומתם, המהגרים הדיגיטליים חוששים משינויים ושופטים את הטכנולוגיה בהתאם להרגליהם הישנים וגם שופטים אותה באופן שלילי בעוד הילידים הדיגיטליים רואים בתקשורת דיגיטלית אמצעי מספק לחיי חברה ראויים ומספקים.

מונחים מטעים ומזיקים

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת נייצ'ר מוצגת התרסה על התפיסה של ילידים דיגיטליים מול מהגרים דיגיטליים. על פי המאמר רבים מאלה המוגדרים כשייכים לדור הילידים הדיגיטליים משתמשים בטכנולוגיה באותה דרך שמשתמשים בה המהגרים הדיגיטליים: ספיגת מידע באופן פסיבי. בנוסף, הילידים הדיגיטליים אמורים להיות בעלי יכולת של ריבוי משימות (multitasking) אך העדויות לכך הן חלשות מאד.

האם באמת ה"ילידים הדיגיטליים" מסוגלים להתחבר לטכנולוגיה יותר מאשר ה"מהגרים הדיגיטליים"?

אנחנו נוטים להיות מוקסמים מהזריזות בה צעירים קולטים את המדיה הדיגיטלית וכלים טכנולוגיים אחרים ומהמהירות בה הם משתמשים בהם אך האם הם משתמשים בהם טוב יותר מאשר מבוגרים? לא בהכרח. מבוגרים אמנם מגיעים מעולם שבו הכלים הדיגיטליים והטכנולוגיים החדשניים האחרים טרם נולדו ולכן טבעי שלוקח להם זמן רב יותר ללמוד אותם, מאשר לילידים הדיגיטליים שכבר נולדו אליהם. עם זאת, הם מגיעים עם ניסיון חיים עשיר יותר, בשלות גדולה יותר ופרספקטיבה רחבה יותר ולכן ייתכן מאד שהטכנולוגיה, לאחר אימוצה בידיהם, היא פוריה יותר ויעילה יותר ולכן ייטיבו להשתמש בה. המונחים "ילידים דיגיטליים" לעומת "מהגרים דיגיטליים" הם, אם כן, מטעים ולא הוגנים.

השימוש בהם מטעה ומזיק מסיבה חשובה עוד יותר. אנחנו חיים בתקופה בה השינויים כה מהירים, עד שכולנו, צעירים ומבוגרים כאחד, נולדים כילידים לעידן טכנולוגי מסוים, אך הופכים די מהר להיות בעל כורחנו מהגרים בעידן טכנולוגי אחר. לדוגמה, הצעירים שנולדו לתוך עידן הטלוויזיה (בישראל זה היה בשנות השישים של המאה העשרים) כבר היו מהגרים כאשר הגיעה מהפכת האינטרנט. אלה שנולדו בעידן האינטרנט הפכו למהגרים כשהגיעה הרשת השיתופית ווב 2 בעשור הקודם, ודור ה-ווב 2 יהפוך בקרוב למהגר בעידן רשת ה- ווב 3, המתפתחת כיום.

בניסוח והטבעת מונחים כמו ילידים דיגיטליים ומהגרים דיגיטליים בחברה יש סכנה עצומה ליצירת דימוי שלילי וסטיגמה שלילית כלפי מבוגרים בנוגע ליכולתם לאמץ טכנולוגיות חדשות. הדימוי הוא קודם כל של מבוגרים כלפי עצמם משום שחלקם מחשיבים את עצמם מלכתחילה כשייכים לדור המדבר המתקשה לקלוט טכנולוגיות חדשות. הדבר גורם לרבים מהם להימנע מלהשתמש בהן או למעט לעשות זאת. ומן הצד השני, הדעה הרווחת הכללית לגבי יכולתם של מבוגרים להתחבר לטכנולוגיות אלה עלולה ליצור סטיגמה שלילית לגבי יכולת התחברותם אליהן. הסטיגמה הזאת עלולה גם לחזק את תחושתם האישית של המבוגרים בנוגע ליכולתם לעשות זאת. מחקרים של השנים האחרונות מראים דווקא שהמוח אינו מאבד את יכולת למידתו עם הגיל. משמעות הדבר היא שגם מבוגרים בכל גיל יכולים ללמוד, ובמקרה הזה ללמוד טכנולוגיות חדשות וליישמן, מה עוד שהן הופכות יותר אינטואיטיביות, יותר שקופות ויותר קלות לקליטה ובניגוד למה שהיה קיים בעבר - הלימוד מתבצע תוך כדי כדי הפעלתן ולא לפני הפעלתן, כפי שהיה בעבר. ניתן לראות שאנשים המקדמים את החברה בתחומים טכנולוגיים ומדעיים שונים אינם בהכרח הצעירים ביותר, בוודאי שלא הילידים הדיגיטליים. בדרך כלל הם בני יותר מארבעים. קחו למשל את העתידנים והממציאים רבי התהילה ריי קורצווייל ואלון מאסק, או את דב מורן ואמנון שעשוע הישראליים. כולם התחברו לטכנולוגיה באופן כה נפלא עד שהמציאו המצאות טכנולוגיות פורצות דרך. ואיש מהם אינו יליד דיגיטלי.

בעיות של דימוי וסטיגמה ואיך אפשר להתמודד אתן

אחד החסמים המקשים על חיבור לטכנולוגיות חדשניות הוא המחסום הרגשי. חלק מאנשי דור המהגרים חוששים מהחידוש ומהאפשרות להתחבר אליו, משום שהיו רגילים לדפוסי פעולה אחרים ואופני פעולה מוכרים להם. חלקם פוחדים מעצם ההתמודדות עם החידוש, מהחשש לשגות ומהגיחוך שהם יעוררו כאשר ישגו. החינוך שלהם היה היררכי ורחוק מלהיות תואם את הלמידה של היום שחלק גדול ממנה מתבצעת באמצעות קפיצה אל תוך החידושים והתמודדות עמם.

מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הדימוי השלילי הנדבק למבוגרים ועם הסטיגמה השלילית כלפיהם, ולאפשר להם להשתלב טוב יותר בטכנולוגיות החדשניות?

ראשית, מומלץ מאד לא להשתמש במונחים "ילידים דיגיטליים" ו"מהגרים דיגיטליים" שהם מטעים ומזיקים ובכלל להיזהר בניסוח והטמעת מונחים שיש בהם כדי להטיל סטיגמה על קבוצת גיל.

שנית, כדאי לחנך לשינוי. החינוך הזה צריך להיות מיועד לא רק לתלמידים צעירים במערכת החינוך אלא גם למבוגרים. שינוי טכנולוגי עלול לגרום להתנגדות חזקה וגם לאוהבי השינוי יש רף עליון ליכולת הסתגלותם לשינויים. לכן צריך לחנך להתמודדות עם פחדים משינוי ועם תחושות נפשיות הנגרמות בעטיו. דבר זה עשוי להפחית את ההתנגדות לשינוי טכנולוגי, במיוחד כשהוא מהיר, ובאופן כזה לשפר את הדימוי העצמי של המבוגרים ולעודדם לאמץ טוב יותר את הטכנולוגיה. יש גם צורך לחנך להסתגלות לממשקים החדשים ולפלטפורמות החדשות, העוברים שינוי מתמיד, להבנת משמעות השינוי והשלכותיו ולהבנה כיצד לנהוג בהם ביעילות. הכוונה איננה שצריך ללמד את הממשקים החדשים ואת הפלטפורמות החדשות, משום שהם משתנים לעתים תכופות, אלא לפתח גמישות, פתיחות וחשיבה הנוגעים להשתנות המתמדת הזו וכן את הבנת משמעותה.

***

בסביבתי, המקצועית והאישית כאחד, אני מוקף באנשים רבים שאינם  "ילידים דיגיטליים" אך מתחברים לטכנולוגיות חדשניות באופן מרשים, וגם מעניקים תמיכה לאחרים בסביבתם בטכנולוגיות אלה.

הסטיגמה הגילאית השלילית והדימוי הגילאי השלילית הנוגעים לטכנולוגיות חדשניות, מהווים סכנה אמיתית. הם עלולים להקשות על השתלבות המבוגרים בתוך העולם החדשני, המרתק ומלא השינויים שאנו חיים בו. בכך, הם מקשים על השתלבותם ומעכבים את תרומתם לחברה, תרומה שעשויה להיות לא פחותה מאלה של הצעירים ואולי אף יותר.

אין גיל לחיבור לטכנולוגיות חדשניות.

לתקשר בלי לדבר - תקשורת ישירה בין מוחות

האם נוכל לתקשר בעתיד הקרוב בתקשורת ישירה בין מוח למוח? על פי כתבה שפורסמה לאחרונה בכתב העת Futurism, ייתכן והדבר עומד ממש על פתח דלתנו, ויתממש אולי כבר בשנה הבאה או מעט אחריה. זאת, לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות. באחד מהמחקרים שבוצעו בשנים האחרונות, שלושה קופים קושרו אחד לשני באמצעות שתלי מוח אינידיבדואליים. הקופים בודדו פיזית האחד מהשני - כל אחד הוצב בחדר אחר. משימתם הייתה לשלוט בזרוע וירטואלית שנראתה על צג, משימה שהם יכלו לבצעה רק תוך שיתוף פעולה. הקופים הצליחו במשימה באמצעות סנכרון מוחותיהם להשגת המשימה, דבר שמשמעותו הייתה יצירת מוח על, מוח שהוא חיבור של שלושה מוחות. במחקר שנעשה לאחרונה על בני אדם, חוקרים הציבו שני אנשים בחדרים נפרדים, ציידו אותם בכיפת מוח, או בשמה האחר - כיפת  EEG (קיצור באנגלית של אֶלֶקְטְרוֹאֶנְצֶפָלוֹגְרָף - רשם גלי מוח)  ונתנו להם משימה שמטרתה לשחק משחק עם עשרים שאלות של כן או לא, תוך שימוש במוחותיהם בלבד. כיפת המוח עקבה אחרי פעילותו המוחית של כל משתתף בניסוי ועוררה זרם חשמלי במוחו של המשתתף האחר כאשר מוחו של המשתתף הראשון חשב על התשובה.

מה יקרה אם וכאשר טכנולוגיה לתקשורת ישירה בין מוחות תהיה מתקדמת מספיק, ורווחת?

כיפת מוח

                                 

למשותקים, לאנשים בתרדמת וסתם לשימוש יומיומי נוח

אחד השימושים החיוביים הראשונים שעולים על הדעת לשימוש בתקשורת מוח ישירה היא סיוע למשותקים שאינם מסוגלים לדבר ולחולים שקשה להם לתקשר. הטכנולוגיה תוכל לסייע גם לאנשים המצויים בתרדמת (coma) מצב  שבו הגוף שוקע למצב ממושך של חוסר הכרה, ללא יכולת להעירו. עד היום לא ברור מה בדיוק קורה במצב זה אבל התגלו כבר עדויות שלפחות חלק מן השרויים בתרדמת נמצאים בהכרה אך אינם מסוגלים לתקשר. תקשורת ישירה בין מוח למוח תוכל לאפשר להם זאת.

אלה הם שימושים חשובים ביותר, ומרגשים מאד, של שימוש בתקשורת ישירה בין מוחות אבל אני מניח שהשימוש יגלוש די מהר גם למצבים פחות קריטיים, מצבים יום יומיים. לאחר שהטכנולוגיה הזו תתפתח מספיק, ייתכן שבהדרגה ייעשה בה שימוש לניהול תקשורת רגילה, יומיומית, כמו ניהול שיחות עם אנשים מרוחקים ללא צורך בהפעלת מכשיר כלשהו אלא רק בהפעלת המוח עצמו. כדי לבצע שיחה עם בן משפחה, חבר, קולגה או חבר לימודים נוכל פשוט לחשוב עליו ולרצות ליצור עמו קשר, והקשר ייוצר מיד. השיחה תתנהל גם היא באמצעות המחשבה. אפשר יהיה להעלות מחשבות באופן מילולי, ויזואלי או אחר, והתכנים יועברו בהתאם - בטקסט, תמונות וכו", בדיוק כפי שהן עלו במוחנו. האופן המיידי שבו ניתן יהיה להשיג אנשים יהפוך לחיוני במיוחד כאשר יתעורר צורך להזעיק שירותי חירום כגון אמבולנס, משטרה או מכבי אש. התקשורת הזו תהפוך את חיינו לנוחים בהרבה ותגביר את ההנגשה בין אנשים.

האם התקשורת הזאת תייתר את הסמרטפונים של ימינו? ייתכן מאד שכן ומצד שני באותה מידה ייתכן שהסמרטפונים יישארו בשימוש רווח לצידה של טכנולוגיית תקשורת המוח הישירה.

טכנולוגיית התקשורת הישירה בין מוחות תאפשר בעתיד להציץ אל תוך רגשותיהם של בני אדם, התלבטויותיהם, זכרונותיהם, תחושותיהם ועוד, דבר שיכול להוות כלי חיוני ממדרגה ראשונה בעבודתם של אנשים שעניינם הוא הנפש כגון פסיכולוגים ופסיכיאטרים.

יצירתו של מוח על

אחת האפשרויות המלהיבות ביותר בתקשורת כזו היא האפשרות לשתף פעולה בין כמה מוחות במטרה להשיג משימה כלשהי כגון פתרון של בעיה טכנולוגית, מדעית או אחרת. היא תוכל לשמש גם כדי להגות ביחד על בעיה חברתית, חינוכית, פילוסופית או אחרת ולהגיע לתובנות משותפות. התקשורת הישירה בין מוחות תאפשר למעשה חיבור בין מוחות שייצרו ביחד מעין מוח על שיאפשר שיתוף מחשבות באופן ישיר ומיידי ועיבודן ביחד. תקשורת  ישירה כזו במסגרת מוח העל תייתר את הצורך להשתמש באמצעים המקובלים לתקשורת כגון דיבור או כתיבה ובכך תהיה יעילה בהרבה ומדויקת בהרבה משום שתדלג מעל המכשולים שמציבים אותם אמצעים.

ומה עם חדירה לפרטיות והתערבות במחשבות?

בצד יכולות מרחיקות לכת שישפרו את חיינו עלולה טכנולוגיית התקשורת הישירה בין מוחות להציב גם בעיות. הבעיות האפשריות יצריכו מצד אחד הערכה מדויקת שלהן ככל האפשר ומצד שני בניית פתרונות אפשריים להתגבר עליהן, לאור הערכה זו. דוגמה לבעיה אפשרית היא הסכנה שגורמים מסוגים שונים יוכלו לחטט במוחותיהם של אנשים ולדלות מהם מידע שהם אינם מעוניינים בחשיפתו, דבר שיהווה פגיעה קיצונית ביותר ביותר בפרטיות, אם לא הקיצונית ביותר. כך, חברות מסחריות יוכלו אולי לדלות פריטי מידע על קונים. חברות מסחריות אמנם עושות זאת כבר היום באמצעות מעקב אחר העדפותיהם של קונים ואחרי אופי רכישותיהם אבל ביצוע מעקב כזה באמצעות צפיה ישירה בנבכי מה שמצוי במוח הוא, מן הסתם, יעיל בהרבה. במעקב כזה ניתן יהיה לחדור אל תוך נבכי רצונותיהם, תשוקותיהם, נטיותיהם, התלבטויותיהם וגם פחדיהם של רוכשים פוטנציאליים ולתרגמם להצעות לרכישת מוצרים רלוונטיים. ייתכן גם שתקשורת כזו תאפשר לא רק להציץ אל תוך מוחותיהם של אחרים אלא גם להשפיע על החלטותיהם, באופן שישרת את האינטרסים של המציצים ואולי לשבש את החלטותיהם של אנשים. כמובן שהדרך הפשוטה ביותר להתגבר על כך היא פשוט לא להשתמש בטכנולוגיה אבל אין זה כה פשוט כפי שזה נראה. מהלך כזה דומה במשהו להימנעות בשימוש בסמרטפונים בימינו כדי למנוע למשל מעקב, חדירה לפרטיות ועוד. האם מישהו מעלה בדעתו שזה מעשי? הרי הסמרטפונים הפכו לחלק כה מהותי של חיינו עד שאיננו יכולים להימנע מלהשתמש בהם. אני מניח שכאשר התקשורת הישירה בין מוחות תהיה רווחת  לא יהיה זה מעשי להתנתק ממנה כדי למנוע את הבעיות המוזכרות כאן ויעלה צורך למצוא פתרונות אחרים, שלא יצריכו התנתקות.

***

נכון להיום עדיין קשה ליצור מתקן המאפשרת תקשורת מתוחכמת כפי שהיא מתוארת כאן, תקשורת שהיא למעשה סוג של טלפתיה. תבניות המוח השונות של אנשים שונים מקשות על מדעני המוח לפתח תקשורת ישירה בין מוחות. יחד עם זאת, ייתכן שהיום בו נתחיל להשתמש בתקשורת כזאת איננו רחוק. האם תקשורת ישירה בין מוחות תוכיח את עצמה? מהם האתגרים שנצטרך להתמודד מולם אם וכאשר היא תהיה רווחת? עד כמה יעלה הרווח שבשימוש בה על הבעייתיות הטמונה בה? שאלות אלו ואחרות יעמדו לפני אלה שיחיו בעתיד, אם אכן השימוש בטכנולוגיה הזו יהיה רווח.