יום חמישי, 26 באוקטובר 2017

טכנולוגיות מקסימות שלא הצליחו


ציור: הלל שלפין


טכנולוגיות חדשניות מעוררות בנו לעתים קרובות התלהבות וציפייה גדולים ולעתים אנו בטוחים שהן "הדבר הבא". ועם זאת, רבות מהן מתבררות כעבור שנים ככישלונות או ככאלה שאינן מצליחות להתרומם.
הנה תיאורן של כמה טכנולוגיות כאלה וסיבות אפשריות לכישלונן או להצלחתן החלקית:

כלי הרכב התת ימי הראשון: במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, שהייתה בשנות השבעים של המאה השמונה עשרה, בנה הממציא האמריקני דיויד בושל (David Bushnell) את כלי הרכב התת ימי הראשון. הוא ייעד אותו להנחת מוקשים תת ימיים באמצעות אנשים שבתוכו. הכלי ניווט את דרכו מתחת למים והיה מצויד במדחף ותא ציפה פנימי שניתן היה למלאו במים ולרוקנו ממים לצורך עליה וירידה אבל כל הניסיונות להשתמש בכלי למלחמה נגד הצי הבריטי כשלו. אולי היה זה עקב סרבולו ואיטיותו, ואולי בגלל שלא הובאו בחשבון אילוצים טכנולוגיים שלא חשבו עליהם.

כלי תת ימי שהוצע במאה השמונה עשרה.jpg
                     כלי תת ימי שפותח במאה השמונה עשרה

מדרכה נעה: לקראת התערוכה העולמית בפריז בשנת 1900 נבנתה מדרכה מכנית נעה שנשאה עליה נוסעים ונעה במהירות של עד 10 קילומטרים לשעה ובגובה של עד כתשעה מטרים מעל הקרקע לאורך כארבע מאות מטרים לתוך פריז. ניתן היה לראות ממנה נופים בפריז כגון מגדל אייפל. ייתכן שאחד הגורמים שמנע מהפרוייקט להיות רווח היא שאנשים מעדיפים אולי לצפות בנופים תוך הליכה ברגל ולא בהכרח באמצעות כלי מכאני שיסיע אותם ויקבע את אופן תנועתם. הליכה ברגל היא אולי מענגת יותר בעיניהם והם בעצמם מכתיבים את מהירות הליכתם, בוחרים מקומות שהם רוצים ללכת אליהם ומתי לעצור, בניגוד למדרכה מכאנית נעה שקובעת עבורם את כל אלה. בהתחשב בטכנולוגיה של אותה תקופה אני מניח שנוספו לכך גם גורמים נוספים כגון בטיחות לא מספקת ונסיעה לא חלקה שהכבידה על הנוסעים שהשתמשו במדרכה הנעה.

מדרכה נעה ביריד הבינלאומי בפאריס, 1900.jpg
                              המדרכה הנעה בפריז, 1900


רכבת מטוס: בשנת 1930 נוסתה לראשונה על ידי ג'ורג' בני (George Bennie) רכבת התלויה מפס עליון יחיד ונתמכת על ידי פס תחתון. הפס התחתון שימש לייצוב הרכבת שהייתה מצוידת בשני מדחפים חשמליים - האחד מקדימה והאחר מאחורה, כדי להשיג מהירות תנועה גבוהה. היא יכלה להגיע להגיע למהירות מירבית של 241 קילומטרים לשעה. בעצירתה בתחנה לא הייתה הרכבת צריכה אפילו לעצור את המדחפים אלא רק להפעיל את הבלמים ואז, ברגע שחרורם, היא חזרה לנוע באופן מיידי. הרכבת לא הצליחה עקב קשיים פיננסיים למימונה שנבעו מהמשבר הכלכלי של אותה עת וממלחמת העולם השנייה שנראתה כבר באופק. אני מניח שהיו סיבות נוספות לכך. ייתכן שהמהירות, גבוהה ככל שהייתה, לא היוותה תמריץ מספק להשקיע ברכבת משום שבאותה תקופה כבר היו רכבות שנעו במהירויות גדולות דיין כדי לספק צרכים תחבורתיים.

רכבת מטוס.png
                                רכבת המטוס של ג'ורג' בני, 1900


משקפי גוגל: משקפי גוגל היו מתקן דמוי משקפיים המורכב על ראש המשתמש בו עם מסך תצוגה. המסך הציג תצוגה לצפייה במציאות רבודה (מציאות רבודה - טכנולוגיה המשלבת אלמנטים וירטואליים המתמזגים עם הסביבה האמיתית בזמן אמת ובאופן אינטראקטיבי). הם פותחו על ידי חברת גוגל. כשנחשפו משקפי גוגל לראשונה בשנת 2012 הן היו מלוות ברעש תקשורתי רב ובהתלהבות ובציפייה גדולים מצד הציבור. כעבור זמן קצר הן נגנזו על ידי גוגל (בינואר 2015), למרות שעדיין יש להן עדיין מספר שימושים מקצועיים. אחת הסיבות לכישלון משקפי גוגל היה מחירן הגבוה (1500 דולר). סיבה נוספת הייתה החשש לפגיעה בפרטיות. באמצעות משקפי גוגל ניתן להקליט ולצלם אנשים באירועים פרטיים כמו פגישות במסעדות ובבתי קפה, בישיבות ובאספות הדורשות פרטיות, בלי ידיעת האנשים המצולמים והמוקלטים. אני מניח שסיבה נוספת נעוצה באפשרויות שלהן שלמעשה אינן עולות על אלה של סמרטפון מצוי ואולי אפילו נחותות מהן. למעשה, כל מה שהן עושות יכול להתבצע על ידי סמרטפון וחוץ מעצם היותן נישאות בנוחות על הראש, אין להן שום יתרון משמעותי.
משקפי גוגל.jpeg
                                                   משקפי גוגל


משרד ללא נייר: חלום המשרד ללא נייר, ששואפים אליו כבר עשרות שנים, היה צריך לכאורה כבר להתגשם אבל הסתכלות חטופה במשרדים  מעידה על כך שכמות הנייר בשימוש משרדי עדיין גדולה מאד. מה יכולים להיות הגורמים לכך? לדעתי אחד מהם הוא הרגלים שקשה לנו להשתחרר מהם. לדוגמה, כאשר אני אישית מגיע לישיבה, כמעט תמיד יש ציפייה ודרישה מצד המשתתפים  להדפיס מסמכי נייר לקראתה, זאת בשעה שהמשתתפים יכולים להציגם בנוחות על מסכי המחשבים הניידים שלהם. גורם נוסף הוא תקנות ממשלתיות ושל חברות שונות, הדורשות להציג מסמכים גם בנייר. אני מאמין שלא יחלוף זמן רב וחלום המשרד ללא הנייר יתגשם, אולי כבר במהלך העשור הבא, לא עקב התפתחות טכנולוגית כלשהי אלא הודות להסתגלותנו (האיטית) לאפשרותו של משרד כזה.
זיהוי קולי: הזיהוי הקולי, שבו מחשב מזהה דיבור, מבצע פקודות וגם מקליד עבורנו טקסטים, התפתח מאד במהלך השנים ודיוקו התעצם מאד. עם זאת הוא לא הפך לרווח כפי שציפו. אחת הסיבות לכך היא שלמרות הדיוק הרב עדיין קיימות שגיאות רבות בזיהוי. סיבה נוספת היא ששימוש בזיהוי קולי במקומות פומביות עלול להביך את המשתמשים ואולי גם להיחשב כחוסר נימוס מצד הסובבים אותם. סיבה אפשרית נוספת היא ששימוש בזיהוי קולי עלול להפריע לאנשים הנמצאים בסביבתנו. דבר זה יכול להתבטא בהפרעה לאחרים להתרכז בעבודתם, בהפרעה למנוחתו של אדם הנמצא בקרבתנו או לשיחתו עם אדם אחר.
סֶגְווֵיי (Segway): סֶגְווֵיי הוא כלי תחבורה דו גלגלי חשמלי שנחשף לראשונה בדצמבר 2001. הוא נע בהתאם לכיוון הרכינה של הגוף - רכינה קדימה מניעה אותו קדימה ולהפך. הוא מאזן את עצמו ואת הרוכב שעליו באופן אוטומאטי. מעבר לצרכים מצומצמים כגון סיורים עירוניים, הוא איננו נפוץ. אני מעלה בדעתי מספר סיבות לכך: אחת היא מחירו הגבוה יחסית. שניה היא בטיחותית. שלישית, הסגוויי אינו נע מהר ולכן לא ברור היתרון שלו על הליכה. רביעית, הטווח שלו בין טעינות קצר יחסית.

***

כדי שטכנולוגיה תצליח, לא מספיק שהיא תהיה מלהיבה, אטרקטיבית, מועילה, אלגנטית ושימושית. אחד התנאים להצלחתה היא שהיא תעניק משהו שלא היה קיים עד כה ותהיה יעילה ושימושית בהרבה ממה שקיים. עליה להיות גם מספיק זולה כדי שישתמשו בה. היא גם חייבת להיות פשוטה ונוחה לשימוש. גם אם השיפור שהיא תציע הוא גדול, סרבול ומורכבות של השימוש בה ירתיעו את אלה שאמורים להשתמש בה. טכנולוגיה חייבת גם להיות בטיחותית דיה, כך שלא תסכן את משתמשיה. בנוסף, קיים העניין הפיננסי. חוסר מימון או מימון בלתי מספק עלול לעכב טכנולוגיה מלהצליח ואף לסכל את הצלחתה. כמו כן, ואולי מעל הכל, כדי שטכנולוגיה תצליח היא צריכה להיות מחוברת לצורך של אנשים ולמוכנותם לקבלה ולשנות הרגלים בעקבותיה.

יום ראשון, 8 באוקטובר 2017

להירדם בדרך אל הכוכבים

להירדם בדרך אל הכוכבים


תמונה של הלל על הרדמת אסטרונאוטים במסעי חלל ארוכים.jpeg
ציור: הלל שלפין


"בואו לישון בדרך אל הכוכבים". אולי כך תיראה בעתיד הקריאה לאנשים להצטרף למסעות ליעדים רחוקים בחלל.
בשנים הקרובות צפויות להתבצע טיסות חלל מאוישות ליעדי חלל רחוקים בהרבה מאלה שהורגלנו אליהם עד כה ולכן הן גם יימשכו זמן רב בהרבה. בעשור הבא יחודשו כנראה הטיסות לירח ובאותו עשור צפויים בני אדם לטוס לראשונה אל כוכב הלכת מאדים, שעד כה הגיעו אליו רק חלליות בלתי מאוישות. ככל שיעדי הטיסה יהיו רחוקים יותר, כך יהיה זמן ההגעה אליהם רב יותר.
דרך אפשרית אחת להתמודד עם הזמן הממושך שיעבור על אסטרונאוטים בטיסות חלל ממושכות בעתיד, היא הקפאתם לטמפרטורה נמוכה מאד, הרבה מתחת לאפס, דבר המפחית את פעילות הגוף באופן קיצוני ביותר. דרך פחות דרמטית היא הרדמת צוות החללית והורדת פעילותו של הגוף באופן משמעותי מאד על ידי הפחתת מועטה בלבד של טמפרטורת הגוף. ייתכן שמימושה של הדרך האחרונה מבין השתיים קרובה, וייתכן שאפילו כבר בשנים הקרובות. את הדרך הזו מציעה חברה בשם ספייסוורקס (Spaceworks ). החברה מציעה להנמיך את טמפרטורת הגוף במעט, מ - 37 מעלות צלזיוס ל 32-34 מעלות צלזיוס. בטמפרטורות בטווח הזה קצב חילוף החומרים (מטבוליזם) מואט עד לאפס כמעט ופוחתים, בין היתר, קצב פעימות הלב, קצב שכפול התאים והפעילות המוחית. למעשה פוחת גם קצב הזדקנותו של הגוף. מצב זה קרוי בשם "תרדמת חורף". לאחרונה, השיטה נמצאת כבר בשימוש במצבי חירום שונים כגון דום לב. הורדת קצב פעילותו של הגוף מעניקה לרופאים זמן רב יותר לטיפול. השיטה מאפשרת לחולים להישאר כמה ימים במצב של פעילות גוף מופחתת. חברת ספייסוורקס מאמינה שהיא תצליח להאריך את משך הזמן במצב הזה, לחודשים. בניגוד לסרטי מדע בדיוני שבהם שוכבים אנשי הצוות של החללית בתוך תאים סגורים, החברה מתכוונת לפתח תאים פתוחים. התאים יצוידו במנגנונים לקירור הגוף ובמנגנונים לחימומו. בתוכם ניתן יהיה להיכנס לתרדמת חורף אחת לפרק זמן, ללא צורך להישאר במצב זה בכל עת הטיסה. החברה גם חושבת על דרכים להתמודד עם חוסר פעילות השרירים בחלל. אחת מהן היא גירוי שרירי הגוף באמצעות זרם חשמלי. ספייסוורקס מתכוונת להתחיל לבחון את שיטתה על בעלי חיים בשנת 2018 ומיד לאחר על בני אדם בחלל, בין היתר בתחנת החלל הבינלאומית.


אסטרונאוטים קפואים בתאיהם, מתוך הסרט" 2001: אודיסיאה בחלל"
אסטרונאוטים קפואים בתאיהם. מתוך הסרט "2001: אודיסיאה בחלל"


חיסכון באנרגיה והפחתת בעיות לוגיסטיות, פסיכולוגיות וחברתיות
לשיטה יתרונות בולטים שביניהם חיסכון ניכר באנרגיה. חללית הנעה אל יעדה תקופה ממושכת, ללא צורך באחזקת חיים במצב ערות, תצרוך הרבה פחות אנרגיה. בעת ערות, נצרכת אנרגיה לפעילויות שונות של אנשי החללית כגון פעולתם של מכשירים חיוניים המשמשים לבישול, למיחזור אוויר ומים, לבידור, ולתקשורת. החיסכון באנרגיה יתבטא גם במסת החללית, שתוכל להיות קטנה יותר עקב הצורך המופחת באבזור, מזון וצרכים אחרים, דבר שיאפשר חללית פחות מסיבית ולכן צורכת פחות אנרגיה לשיגורה ולניווטה בחלל.
השיטה גם מפחיתה מאד את הצורך בפתרון בעיות לוגיסטיות הקשורות באחזקת הצוות בחיים במצב ערות כגון ניהול אספקת המזון, ניהול אספקת האוויר לנשימה, ניהול אספקת המים, סילוק הפרשות גוף (כגון שתן וצואה) וטיפול בבעיות טכניות הקשורות באחזקה כזו.
השימוש בשיטה יפחית את הבעיות הפסיכולוגיות והחברתיות העלולות להיווצר במסע כזה ועקב כך גם את המשאבים הנדרשים כדי להתמודד אתן. הבעיות יכולות להיות קשורות בחיכוכים חברתיים אפשריים עקב הימצאותם הממושכת של בני אדם ביחד. הן יכולות להיות קשורות גם לגעגועים, לבדידות, לחרדה, לקלאוסטרופוביה ולדיכאון עקב השהות הממושכת רחוק מאד ממרכזים אנושיים.
בנוסף, במסע ליעדים רחוקים מאד שיימשכו שנים רבות, יגיעו אנשי הצוות ליעדם בלי להזדקן כמעט כלל, דבר שמשמעותו היא תפקוד טוב יותר בעת הגעתם ליעדם.


אבל גם … נזק לקשרים חברתיים, פערי גיל ביולוגיים ופרידה לנצח מקרובים
למרות הפיתוי שבהפחתת הבעיות החברתיות והפסיכולוגיות ועוד, שמאפשרת תרדמת החורף, השיטה אינה נקייה מבעיות. אחת מהן היא שיבוש הקשר התקין לאורך זמן, עם משפחה, חברים ומכרים. בשגרת חיים רגילה אנחנו שומרים על תקשורת תכופה עם הקרובים לנו, מסתגלים בהדרגה לשינויים שחלים בהם ובנו וכך שומרים על קשר תקין. פרידה ארוכה המלווה בהיעדר תקשורת תכופה עלולה לשבש קשר זה. האם יהיה זה הוגן ומוסרי להרדים אנשי צוות לזמן ממושך בידיעה שדבר זה עלול לשבש או אף להרוס לחלוטין את קשריהם החברתיים?
במהלך תקופות הנמשכות שנים רבות - עשרים, שלושים שנה ויותר, גם החברה והתרבות ישתנו מאד, דבר שיקשה על ההסתגלות לשינוי אחרי התעוררות מתרדמת חורף ממושכת. ייתכן שאנשי צוות שיתעוררו לאחר תרדמה בת שנים רבות יגלו שעליהם ללמוד את המבנה החברתי והתרבותי מחדש, עקב השינוי הרב שהתרחש.
דרך אפשרית להתמודד עם שתי בעיות אלה היא הערת אנשי צוות החללית אחת לפרק זמן לא ארוך מדי, נניח שנה או שנתיים. זאת, כדי לאפשר להם ליצור תקשורת עם קרוביהם וכן ללמוד על השינויים החברתיים והתרבותיים שהתחוללו בחברה.
בעיה אפשרית נוספת היא הפער הביולוגי שייווצר בין אנשי צוות החללית לבין קרוביהם. כאשר יחזרו ממסע חלל בן עשרות שנים, אנשי  הצוות לא יזדקנו כמעט כלל בעוד קרוביהם יזדקנו בעשרות שנים. כך, גבר או אישה שיעזבו את משפחתם עלולים למצוא את עצמם בחזרתם מהמסע, צעירים מבני זוגם ואף מבניהם ובנותיהם. בטיסות חלל ארוכות אף יותר, של מאה שנים ומעלה, הפרידה מהקרובים עלולה להיות פרידה לנצח משום שבשובם מהמסע עלולים אנשי הצוות למצוא שאלה כבר אינם חיים.


***

הרדמת אנשים לתקופות ארוכות במסעות חלל ארוכי טווח עדיין איננה קיימת בפועל, אך ייתכן ותתממש כבר בעשור הבא ובוודאי במהלך המאה הנוכחית. לכן, כדאי לתת כבר עכשיו את הדעת מצד אחד לאופן השימוש ביתרונותיה ומצד שני לבעיות אפשריות שלה ולדרכים להתמודדות אתן.

מזמזמים בּזוּם - בעיית התקשורת הדיגיטלית בחינוך/יורם אורעד

ציור: הלל שלפין   טכנולוגית התקשורת הייתה אמורה לסייע להוראה ולמידה במשבר הקורונה. לא זה בדיוק מה שקרה. סיבה אפשרית אחת לכך היא שהלמידה הדיג...