ציור: הלל שלפין
טכנולוגיות חדשניות מעוררות בנו לעתים קרובות התלהבות וציפייה גדולים ולעתים אנו בטוחים שהן "הדבר הבא". ועם זאת, רבות מהן מתבררות כעבור שנים ככישלונות או ככאלה שאינן מצליחות להתרומם.
הנה תיאורן של כמה טכנולוגיות כאלה וסיבות אפשריות לכישלונן או להצלחתן החלקית:
כלי הרכב התת ימי הראשון: במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, שהייתה בשנות השבעים של המאה השמונה עשרה, בנה הממציא האמריקני דיויד בושל (David Bushnell) את כלי הרכב התת ימי הראשון. הוא ייעד אותו להנחת מוקשים תת ימיים באמצעות אנשים שבתוכו. הכלי ניווט את דרכו מתחת למים והיה מצויד במדחף ותא ציפה פנימי שניתן היה למלאו במים ולרוקנו ממים לצורך עליה וירידה אבל כל הניסיונות להשתמש בכלי למלחמה נגד הצי הבריטי כשלו. אולי היה זה עקב סרבולו ואיטיותו, ואולי בגלל שלא הובאו בחשבון אילוצים טכנולוגיים שלא חשבו עליהם.
כלי תת ימי שפותח במאה השמונה עשרה
מדרכה נעה: לקראת התערוכה העולמית בפריז בשנת 1900 נבנתה מדרכה מכנית נעה שנשאה עליה נוסעים ונעה במהירות של עד 10 קילומטרים לשעה ובגובה של עד כתשעה מטרים מעל הקרקע לאורך כארבע מאות מטרים לתוך פריז. ניתן היה לראות ממנה נופים בפריז כגון מגדל אייפל. ייתכן שאחד הגורמים שמנע מהפרוייקט להיות רווח היא שאנשים מעדיפים אולי לצפות בנופים תוך הליכה ברגל ולא בהכרח באמצעות כלי מכאני שיסיע אותם ויקבע את אופן תנועתם. הליכה ברגל היא אולי מענגת יותר בעיניהם והם בעצמם מכתיבים את מהירות הליכתם, בוחרים מקומות שהם רוצים ללכת אליהם ומתי לעצור, בניגוד למדרכה מכאנית נעה שקובעת עבורם את כל אלה. בהתחשב בטכנולוגיה של אותה תקופה אני מניח שנוספו לכך גם גורמים נוספים כגון בטיחות לא מספקת ונסיעה לא חלקה שהכבידה על הנוסעים שהשתמשו במדרכה הנעה.
המדרכה הנעה בפריז, 1900
רכבת מטוס: בשנת 1930 נוסתה לראשונה על ידי ג'ורג' בני (George Bennie) רכבת התלויה מפס עליון יחיד ונתמכת על ידי פס תחתון. הפס התחתון שימש לייצוב הרכבת שהייתה מצוידת בשני מדחפים חשמליים - האחד מקדימה והאחר מאחורה, כדי להשיג מהירות תנועה גבוהה. היא יכלה להגיע להגיע למהירות מירבית של 241 קילומטרים לשעה. בעצירתה בתחנה לא הייתה הרכבת צריכה אפילו לעצור את המדחפים אלא רק להפעיל את הבלמים ואז, ברגע שחרורם, היא חזרה לנוע באופן מיידי. הרכבת לא הצליחה עקב קשיים פיננסיים למימונה שנבעו מהמשבר הכלכלי של אותה עת וממלחמת העולם השנייה שנראתה כבר באופק. אני מניח שהיו סיבות נוספות לכך. ייתכן שהמהירות, גבוהה ככל שהייתה, לא היוותה תמריץ מספק להשקיע ברכבת משום שבאותה תקופה כבר היו רכבות שנעו במהירויות גדולות דיין כדי לספק צרכים תחבורתיים.
רכבת המטוס של ג'ורג' בני, 1900
משקפי גוגל: משקפי גוגל היו מתקן דמוי משקפיים המורכב על ראש המשתמש בו עם מסך תצוגה. המסך הציג תצוגה לצפייה במציאות רבודה (מציאות רבודה - טכנולוגיה המשלבת אלמנטים וירטואליים המתמזגים עם הסביבה האמיתית בזמן אמת ובאופן אינטראקטיבי). הם פותחו על ידי חברת גוגל. כשנחשפו משקפי גוגל לראשונה בשנת 2012 הן היו מלוות ברעש תקשורתי רב ובהתלהבות ובציפייה גדולים מצד הציבור. כעבור זמן קצר הן נגנזו על ידי גוגל (בינואר 2015), למרות שעדיין יש להן עדיין מספר שימושים מקצועיים. אחת הסיבות לכישלון משקפי גוגל היה מחירן הגבוה (1500 דולר). סיבה נוספת הייתה החשש לפגיעה בפרטיות. באמצעות משקפי גוגל ניתן להקליט ולצלם אנשים באירועים פרטיים כמו פגישות במסעדות ובבתי קפה, בישיבות ובאספות הדורשות פרטיות, בלי ידיעת האנשים המצולמים והמוקלטים. אני מניח שסיבה נוספת נעוצה באפשרויות שלהן שלמעשה אינן עולות על אלה של סמרטפון מצוי ואולי אפילו נחותות מהן. למעשה, כל מה שהן עושות יכול להתבצע על ידי סמרטפון וחוץ מעצם היותן נישאות בנוחות על הראש, אין להן שום יתרון משמעותי.
משקפי גוגל
משרד ללא נייר: חלום המשרד ללא נייר, ששואפים אליו כבר עשרות שנים, היה צריך לכאורה כבר להתגשם אבל הסתכלות חטופה במשרדים מעידה על כך שכמות הנייר בשימוש משרדי עדיין גדולה מאד. מה יכולים להיות הגורמים לכך? לדעתי אחד מהם הוא הרגלים שקשה לנו להשתחרר מהם. לדוגמה, כאשר אני אישית מגיע לישיבה, כמעט תמיד יש ציפייה ודרישה מצד המשתתפים להדפיס מסמכי נייר לקראתה, זאת בשעה שהמשתתפים יכולים להציגם בנוחות על מסכי המחשבים הניידים שלהם. גורם נוסף הוא תקנות ממשלתיות ושל חברות שונות, הדורשות להציג מסמכים גם בנייר. אני מאמין שלא יחלוף זמן רב וחלום המשרד ללא הנייר יתגשם, אולי כבר במהלך העשור הבא, לא עקב התפתחות טכנולוגית כלשהי אלא הודות להסתגלותנו (האיטית) לאפשרותו של משרד כזה.
זיהוי קולי: הזיהוי הקולי, שבו מחשב מזהה דיבור, מבצע פקודות וגם מקליד עבורנו טקסטים, התפתח מאד במהלך השנים ודיוקו התעצם מאד. עם זאת הוא לא הפך לרווח כפי שציפו. אחת הסיבות לכך היא שלמרות הדיוק הרב עדיין קיימות שגיאות רבות בזיהוי. סיבה נוספת היא ששימוש בזיהוי קולי במקומות פומביות עלול להביך את המשתמשים ואולי גם להיחשב כחוסר נימוס מצד הסובבים אותם. סיבה אפשרית נוספת היא ששימוש בזיהוי קולי עלול להפריע לאנשים הנמצאים בסביבתנו. דבר זה יכול להתבטא בהפרעה לאחרים להתרכז בעבודתם, בהפרעה למנוחתו של אדם הנמצא בקרבתנו או לשיחתו עם אדם אחר.
סֶגְווֵיי (Segway): סֶגְווֵיי הוא כלי תחבורה דו גלגלי חשמלי שנחשף לראשונה בדצמבר 2001. הוא נע בהתאם לכיוון הרכינה של הגוף - רכינה קדימה מניעה אותו קדימה ולהפך. הוא מאזן את עצמו ואת הרוכב שעליו באופן אוטומאטי. מעבר לצרכים מצומצמים כגון סיורים עירוניים, הוא איננו נפוץ. אני מעלה בדעתי מספר סיבות לכך: אחת היא מחירו הגבוה יחסית. שניה היא בטיחותית. שלישית, הסגוויי אינו נע מהר ולכן לא ברור היתרון שלו על הליכה. רביעית, הטווח שלו בין טעינות קצר יחסית.
***
כדי שטכנולוגיה תצליח, לא מספיק שהיא תהיה מלהיבה, אטרקטיבית, מועילה, אלגנטית ושימושית. אחד התנאים להצלחתה היא שהיא תעניק משהו שלא היה קיים עד כה ותהיה יעילה ושימושית בהרבה ממה שקיים. עליה להיות גם מספיק זולה כדי שישתמשו בה. היא גם חייבת להיות פשוטה ונוחה לשימוש. גם אם השיפור שהיא תציע הוא גדול, סרבול ומורכבות של השימוש בה ירתיעו את אלה שאמורים להשתמש בה. טכנולוגיה חייבת גם להיות בטיחותית דיה, כך שלא תסכן את משתמשיה. בנוסף, קיים העניין הפיננסי. חוסר מימון או מימון בלתי מספק עלול לעכב טכנולוגיה מלהצליח ואף לסכל את הצלחתה. כמו כן, ואולי מעל הכל, כדי שטכנולוגיה תצליח היא צריכה להיות מחוברת לצורך של אנשים ולמוכנותם לקבלה ולשנות הרגלים בעקבותיה.
וואי הסֶגְווֵיי, מרגיש כמו לפני עידנים ובו זמנים לא כזה מזמן.
השבמחקהיופי במין האנושי שהוא נכשל יותר משהוא מצליח אבל בסוף זוכרים את הפעם האחת.
חשוב שנמשיך ולא נוותר כי בסוף, יש משהו שהוא גדול מאיתנו
שרוצה לצאת החוצה, שלא נשכח את זה!