"בואו
לישון בדרך אל הכוכבים". אולי כך תיראה בעתיד הקריאה לאנשים להצטרף למסעות
ליעדים רחוקים בחלל.
בשנים
הקרובות צפויות להתבצע טיסות חלל מאוישות ליעדי חלל רחוקים בהרבה מאלה שהורגלנו
אליהם עד כה ולכן הן גם יימשכו זמן רב בהרבה. בעשור הבא יחודשו כנראה הטיסות לירח
ובאותו עשור צפויים בני אדם לטוס לראשונה אל כוכב הלכת מאדים, שעד כה הגיעו אליו
רק חלליות בלתי מאוישות. ככל שיעדי הטיסה יהיו רחוקים יותר, כך יהיה זמן ההגעה
אליהם רב יותר.
דרך
אפשרית אחת להתמודד עם הזמן הממושך שיעבור על אסטרונאוטים בטיסות חלל ממושכות
בעתיד, היא הקפאתם לטמפרטורה נמוכה מאד, הרבה מתחת לאפס, דבר המפחית את פעילות
הגוף באופן קיצוני ביותר. דרך פחות דרמטית היא הרדמת צוות החללית והורדת פעילותו
של הגוף באופן משמעותי מאד על ידי הפחתת
מועטה בלבד של טמפרטורת הגוף. ייתכן שמימושה של הדרך האחרונה מבין השתיים קרובה, וייתכן שאפילו כבר בשנים הקרובות. את הדרך הזו מציעה חברה בשם
ספייסוורקס (Spaceworks ). החברה מציעה להנמיך את טמפרטורת
הגוף במעט, מ - 37 מעלות צלזיוס ל 32-34 מעלות צלזיוס. בטמפרטורות בטווח הזה קצב
חילוף החומרים (מטבוליזם) מואט עד לאפס כמעט ופוחתים, בין היתר, קצב פעימות הלב,
קצב שכפול התאים והפעילות המוחית. למעשה פוחת גם קצב הזדקנותו של הגוף. מצב זה
קרוי בשם "תרדמת חורף". לאחרונה, השיטה נמצאת כבר בשימוש במצבי חירום
שונים כגון דום לב. הורדת קצב פעילותו של הגוף מעניקה לרופאים זמן רב יותר לטיפול.
השיטה מאפשרת לחולים להישאר כמה ימים במצב של פעילות גוף מופחתת. חברת ספייסוורקס
מאמינה שהיא תצליח להאריך את משך הזמן במצב הזה, לחודשים. בניגוד לסרטי מדע בדיוני
שבהם שוכבים אנשי הצוות של החללית בתוך תאים סגורים, החברה מתכוונת לפתח תאים
פתוחים. התאים יצוידו במנגנונים לקירור הגוף ובמנגנונים לחימומו. בתוכם ניתן יהיה
להיכנס לתרדמת חורף אחת לפרק זמן, ללא צורך להישאר במצב זה בכל עת הטיסה. החברה גם
חושבת על דרכים להתמודד עם חוסר פעילות השרירים בחלל. אחת מהן היא גירוי שרירי
הגוף באמצעות זרם חשמלי. ספייסוורקס מתכוונת להתחיל לבחון את שיטתה על בעלי חיים
בשנת 2018 ומיד לאחר על בני אדם בחלל, בין היתר בתחנת החלל הבינלאומית.
חיסכון
באנרגיה והפחתת בעיות לוגיסטיות, פסיכולוגיות וחברתיות
לשיטה
יתרונות בולטים שביניהם חיסכון ניכר באנרגיה. חללית הנעה אל יעדה תקופה ממושכת,
ללא צורך באחזקת חיים במצב ערות, תצרוך הרבה פחות אנרגיה. בעת ערות, נצרכת אנרגיה
לפעילויות שונות של אנשי החללית כגון פעולתם של מכשירים חיוניים המשמשים לבישול,
למיחזור אוויר ומים, לבידור, ולתקשורת. החיסכון באנרגיה יתבטא גם במסת החללית,
שתוכל להיות קטנה יותר עקב הצורך המופחת באבזור, מזון וצרכים אחרים, דבר שיאפשר
חללית פחות מסיבית ולכן צורכת פחות אנרגיה לשיגורה ולניווטה בחלל.
השיטה
גם מפחיתה מאד את הצורך בפתרון בעיות לוגיסטיות הקשורות באחזקת הצוות בחיים במצב
ערות כגון ניהול אספקת המזון, ניהול אספקת האוויר לנשימה, ניהול אספקת המים, סילוק
הפרשות גוף (כגון שתן וצואה) וטיפול בבעיות טכניות הקשורות באחזקה כזו.
השימוש
בשיטה יפחית את הבעיות הפסיכולוגיות והחברתיות העלולות להיווצר במסע כזה ועקב כך
גם את המשאבים הנדרשים כדי להתמודד אתן. הבעיות יכולות להיות קשורות בחיכוכים
חברתיים אפשריים עקב הימצאותם הממושכת של בני אדם ביחד. הן יכולות להיות קשורות גם
לגעגועים, לבדידות, לחרדה, לקלאוסטרופוביה ולדיכאון עקב השהות הממושכת רחוק מאד
ממרכזים אנושיים.
בנוסף,
במסע ליעדים רחוקים מאד שיימשכו שנים רבות, יגיעו אנשי הצוות ליעדם בלי להזדקן
כמעט כלל, דבר שמשמעותו היא תפקוד טוב יותר בעת הגעתם ליעדם.
אבל
גם … נזק לקשרים חברתיים, פערי גיל ביולוגיים ופרידה לנצח מקרובים
למרות
הפיתוי שבהפחתת הבעיות החברתיות והפסיכולוגיות ועוד, שמאפשרת תרדמת החורף, השיטה
אינה נקייה מבעיות. אחת מהן היא שיבוש הקשר התקין לאורך זמן, עם משפחה, חברים
ומכרים. בשגרת חיים רגילה אנחנו שומרים על תקשורת תכופה עם הקרובים לנו, מסתגלים
בהדרגה לשינויים שחלים בהם ובנו וכך שומרים על קשר תקין. פרידה ארוכה המלווה
בהיעדר תקשורת תכופה עלולה לשבש קשר זה. האם יהיה זה הוגן ומוסרי להרדים אנשי צוות
לזמן ממושך בידיעה שדבר זה עלול לשבש או אף להרוס לחלוטין את קשריהם החברתיים?
במהלך
תקופות הנמשכות שנים רבות - עשרים, שלושים שנה ויותר, גם החברה והתרבות ישתנו מאד,
דבר שיקשה על ההסתגלות לשינוי אחרי התעוררות מתרדמת חורף ממושכת. ייתכן שאנשי צוות
שיתעוררו לאחר תרדמה בת שנים רבות יגלו שעליהם ללמוד את המבנה החברתי והתרבותי
מחדש, עקב השינוי הרב שהתרחש.
דרך
אפשרית להתמודד עם שתי בעיות אלה היא הערת אנשי צוות החללית אחת לפרק זמן לא ארוך
מדי, נניח שנה או שנתיים. זאת, כדי לאפשר להם ליצור תקשורת עם קרוביהם וכן ללמוד
על השינויים החברתיים והתרבותיים שהתחוללו בחברה.
בעיה
אפשרית נוספת היא הפער הביולוגי שייווצר בין אנשי צוות החללית לבין קרוביהם. כאשר
יחזרו ממסע חלל בן עשרות שנים, אנשי הצוות לא יזדקנו כמעט כלל בעוד קרוביהם
יזדקנו בעשרות שנים. כך, גבר או אישה שיעזבו את משפחתם עלולים למצוא את עצמם
בחזרתם מהמסע, צעירים מבני זוגם ואף מבניהם ובנותיהם. בטיסות חלל ארוכות אף יותר,
של מאה שנים ומעלה, הפרידה מהקרובים עלולה להיות פרידה לנצח משום שבשובם מהמסע
עלולים אנשי הצוות למצוא שאלה כבר אינם חיים.
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה