יום שלישי, 6 באוקטובר 2020

בדרך אל מועדון הציוויליזציות הטכנולוגיות הקוסמיות/יורם אורעד




ציור: הלל שלפין


איך אפשר להגדיר התפתחות טכנולוגיות של ציוויליזציה? ואיפה אנחנו נמצאים בהשוואה לציוויליזציות טכנולוגיות אחרות ביקום אם הן קיימות? סולם קַרדַשֵב עושה זאת על ידי הצגת רמות שונות של אנרגיה שהציוויליזציה מסוגלת לרתום לשימושה. אבל, האם אין הסולם מחמיץ משהו? כנראה שכן.


הטכנולוגיה של הציוויליזציה שלנו מתפתחת בקצב מדהים וגם קצב ההתפתחות עצמו הולך ומתעצם. איך ניתן להגדיר דרגת התפתחות טכנולוגית ואיך ניתן להשוותה לזאת של ציוויליזציות טכנולוגיות אחרות ביקום אם הן קיימות (ומדענים רבים טוענים שכן)? 


מי טכנולוגי יותר? - שלוש רמות של טכנולוגיה

בשנת 1964 הציע אסטרונום בשם ניקולאי קַרדַשֵב לסווג את מידת ההתפתחות הטכנולוגית של ציוויליזציה על ידי צריכת האנרגיה שלה. הסולם מסווג את רמת ההתפתחות הטכנולוגית באמצעות שלושה טיפוסים של התפתחות טכנולוגית:


  • טיפוס 1: ציוויליזציה המסוגלת לרתום את כל האנרגיה הזמינה של כוכב הלכת שלה.  זוהי רמת טכנולוגיה המאפשרת את ניצול כל אנרגית הקרינה הנופלת על כוכב הלכת, לשימושה של הציוויליזציה. ציוויליזציה כזאת קרויה גם בשם ציוויליזציה פלנטרית (planetary civilization).


  • טיפוס 2: ציוויליזציה המסוגלת לרתום את כל האנרגיה הזמינה של השמש שלה. זוהי אנרגיה הגדולה לאין ערוך ביחס לזו של ציוויליזציה מטיפוס 1 משום שעל כוכב הלכת עצמו, ובמקרה שלנו כדור הארץ, נופלת רק כמות זעירה מאד מתוך כלל אנרגית הקרינה הנפלטת מן השמש. אחת הדרכים שעשויה לנקוט ציוויליזציה כזאת כדי לרתום את האנרגיה היא בניית כדור דייסון. זהו מבנה כדורי מלאכותי אטום המקיף את השמש. אנרגית הקרינה של השמש פוגעת במעטפת הכדור (מבפנים) והיא נבלמת על ידי המעטפת. הכדור "כולא" בתוכו את אנרגית הקרינה המגיעה מן השמש ומונע ממנה להמשיך את מעבר למבנה הכדורי. כך ניתן לנצל את כל אנרגית הקרינה הנפלטת מן השמש. ליצירת כדור דייסון נדרשת כמות עצומה של חומרי בנייה. ניתן להשיגה מפירוקו של כוכב לכת או של כמה כוכבי לכת.


  • טיפוס 3: ציוויליזציה המסוגלת לרתום את כל האנרגיה של הגלקסיה שבה היא נמצאת. היא מסוגלת לרתום את כל אנרגית הקרינה של הכוכבים (השמשות) הנמצאים בגלקסיה שלה. שביל החלב (הגלקסיה שלנו) מכיל כמאתיים מיליארד כוכבים. מדובר על כמות אדירה, בלתי נתפסת, של אנרגיה.


לאיזה טיפוס שייכת הציוויליזציה שלנו? מסתבר שעל פי סולם קַרדַשֵב לא הגענו אפילו לרמת ציוויליזציה מטיפוס 1, המייצג את רמת ההתפתחות הנמוכה ביותר, ובמלים אחרות - עוד לא הגענו אל מועדון הציוויליזציות הקוסמיות. עם זאת, אנחנו כבר קרובים. יש כאלה שסוברים שנגיע לשם עד סוף המאה העשרים ואחת. לדברי הפיזיקאי מיצ'יו קאקו נגיע לטיפוס 1 עד סוף המאה העשרים ושתיים.


כדור דייסון



האם רק זה מה שקובע את ההתפתחות הטכנולוגית?

מי אמר שסולם קרדשב הוא הדרך היחידה למדוד רמת התפתחות של טכנולוגיה? עולות בדעתי כמה דרכים אחרות לעשות זאת במקום, או בנוסף, לסולם קרדשב (לדעתי בנוסף ולא במקום). להלן מספר אפשרויות:

  1. תחכום טכנולוגי: רמתה של טכנולוגיה עשויה להיקבע גם באמצעות מידת התחכום של פיתוח מכשירים שונים ולא רק באמצעות צריכת האנרגיה שלה. קיימים פיתוחים הדורשים פחות אנרגיה מאחרים והם מתקדמים מהם יותר מבחינה טכנולוגית. לדוגמה, המחשבים הניידים של ימינו צורכים הרבה פחות אנרגיה מקודמיהם שמלפני כמה עשרות שנים אבל הם משוכללים בהרבה.

  2. תקשורת: ציוויליזציה עשויה להיות פחותה ביחס לאחרת מבחינת כמות האנרגיה שביכולתה לנצל אבל עולה עליה ביכולות התקשורת. אלה יכולות להתבטא לדוגמה באפשרויות תקשורת משוכללות יותר, במכשירים בעלי גמישות מבחינה טכנולוגית, בתוכנות טובות יותר, ובמכשירים שניתן לשנות את ייעודם בהתאם לצורך.

  3. חומרים מתוחכמים: אפשרות זו יכולה להתבטא בחומרים המסוגלים לשנות את תכונותיהם בהתאם לצורך מוגדר, בחומרים חזקים במיוחד, בחומרים המשתנים בהתאם לתנאי הסביבה, ועוד.

  4. יעילות השימוש בטכנולוגיה: יעילותם של מכשירים ומערכות עשויה להיות גורם חשוב בקביעת רמת הטכנולוגיה. מכשירים יעילים יותר ומערכות יעילות יותר מבצעים את אותן פעולות בפחות אנרגיה. דוגמה טובה לכך היא נורת הליבון הותיקה לעומת נורת הלד המפיקה את אותו הספק אור תוך צריכה מופחתת בהרבה של אנרגיה חשמלית. 


יום רביעי, 16 בספטמבר 2020

מזמזמים בּזוּם - בעיית התקשורת הדיגיטלית בחינוך/יורם אורעד


ציור: הלל שלפין



 טכנולוגית התקשורת הייתה אמורה לסייע להוראה ולמידה במשבר הקורונה. לא זה בדיוק מה שקרה. סיבה אפשרית אחת לכך היא שהלמידה הדיגיטלית לא הפכה לחלק מהותי משגרת הלימודים הרגילה. סיבה אפשרית שניה (וחשובה יותר) היא שההוראה והלמידה עצמן לא השתנו במהותן במהלך עשרות השנים האחרונות.

הציפייה שהתקשורת הדיגיטלית בעלת האפשרויות הזמינות והמגוונות כל כך תסייע לנו  בהתמודדות ראויה עם מצב החירום שיצרה מגפת הקורונה בתחום החינוך איכזבה במידה רבה. לכאורה, הכשרת המורים שנעשתה במהלך השנים, לשימוש בתקשורת הדיגיטלית, הייתה אמורה להכין את המורים לשימוש כזה. אבל מה שקרה ועדיין קורה במשבר הקורונה הוא הכנה והשקעה מוגזמים, חסרי פרופורציה, של המורים בכלים הדיגיטליים לקראת שיעוריהם. תלמידים מגיבים לעתים קרובות בחוסר עניין ומאבדים ריכוז במהירות. חלק מן המורים אינו מצליח לעשות שימוש עצמאי בכלים. מורים מתקשים בניהול למידה דיגיטלית וחלק מן התלמידים אינם מתחברים אליה.

יש חוסר נחת גדול מן הלמידה באמצעות תקשורת דיגיטלית.

מדוע?


שתי תשובות אפשריות

עולות בי שתי תשובות אפשריות לכך, שתיהן מטרידות. האחת, והפחות חשובה, היא שהלמידה הדיגיטלית, והתקשורת הדיגיטלית בתוכה, לא הפכה לחלק מהותי משגרת הלימודים הרגילה, למרות הכשרות המורים שנעשו ונעשות בתחום זה. ההכשרות מעניקות למורים מושגים ומיומנויות לשימוש בכלים דיגיטליים אך בסופן הם נשלחים לכיתותיהם ללא הפנמה וללא יישום מתמשך של הכלים במערכת החינוך. 

התשובה השנייה, והחשובה יותר בעיניי, שלהתמודדות ראויה במצבי משבר נחוצה הוראה ולמידה אחרים, ללא קשר לכלי התקשורת הדיגיטליים. ההוראה והלמידה לא השתנו במהותן בעשרות השנים האחרונות והן מתנהלות באופן פרונטלי בעיקר. ניסיונות לשנות זאת, חלקם מוצלחים, עדיין רחוקים מלהשפיע באופן משמעותי. תלמידים רגילים לשבת על כיסאות מול מורים. המורים מסבירים והתלמידים לומדים. אין זה אומר שהמורים רק מרצים לפניהם. מורים רבים נוהגים כיום לקיים פעילויות המעשירות ומעמיקות את הלמידה יותר מאשר בעבר. הפעילויות כוללות שאילת שאלות מצד המורה, עידוד התלמידים לשאול שאלות בעצמם, שימוש בסרטונים, אנימציות ומצגות ועוד. עם זאת אין זה הופך את התלמידים לעצמאים בלמידה אלא ממשיך ליצור תלות מתמדת במורים. במציאות החינוכית העכשווית המורים הם שמובילים את השיעור, לא התלמידים. גם לא קיים כמעט עידוד של התלמידים לפתח רעיונות ונושאים משל עצמם. המורים, במקום שיהפכו ליועצים ותומכים בלמידה, מלמדים, ממש כפי שהיה בעבר, ועצמאות התלמידים נזנחת.


כיתה פיזית המועתקת לסביבה הוירטואלית

תגובת מערכת החינוך למצב המשברי של הקורונה היא העתקת הכיתה למצבה הוירטואלי, מעין "הֵָעתֵק הַדבֵּק" של המצב הפיזי אל המצב הוירטואלי. שלא כמו בפעולת "העתק הדבק" במחשב, ההֶעְתֵּק רחוק מאד מלהיות זהה למקור. כך, הכיתה הרגילה, הטבעית, הופכת לשכפול דהוי ושטחי של הכיתה הפיזית. בכיתה הפיזית מתקיים קשר עין טבעי, המורים יכולים להתרחק ולהתקרב לתלמידים, להסתובב בכיתה, ליצור מגע פיזי וכולם יכולים לראות את כולם בתלת מימד ולא בדו מימד. מורים יכולים להזמין תלמידים בהפסקה לדיון ביחידוּת על סוגיה כלשהי - לימודית, התנהגותית או אחרת, תוך קיום קשר אישי מגוון שאיננו קיים בכלי התקשורת הדיגיטליים, ועוד. התקשורת באמצעים דיגיטליים אמנם עדיפה מלא כלום אבל היא איננה פותרת את בעיית הלמידה ואם משתמשים בה, צריך להשתמש בה בצורה אחרת מאשר נוהגים כרגע.


נדרש שינוי פָּרָדִיגְמָה

הכלים הדיגיטליים מנוצלים לרוב כדי לתמוך בשימוש המסורתי. כדאי היה להשתמש בהם גם כדי לאפשר את הגשמתה של פָּרָדִיגְמָה חינוכית שונה ומשופרת, הכוללת למידה עצמית, למידה שיתופית, למידת נושאים המתחברים לתלמידים, ועוד. שימוש כזה מתאים להתמודדות ראויה במצבי חירום משום שהוא מאפשר לתלמידים ללמוד בעצמם ולשתף פעולה וכך לנהל למידה מעניינת ויעילה יותר. התלמידים מקבלים הנחיות ללימוד, כלים והדרכה, המורים הם היועצים והמנחים שלהם והאחריות ללמידה מועברת לתלמידים באופן טוטאלי או כמעט טוטאלי. שימוש כזה עדיף על חיקוי לא מוצלח של חדר כיתה ובעצם יש להעדיפו גם במצב שגרתי, לא רק במצב חירום. כך בעצם צריכה להיראות גם מערכת החינוך העכשווית, ללא קשר למשבר זה או אחר.

למרבה הצער, זהו מצב אידיאלי שאינו מתאפשר כיום משום שאת המורים והתלמידים הינחו, חינכו והרגילו לשגרת לימודים שאינה תואמת זאת.


יום רביעי, 15 ביולי 2020

דברים שהטכנולוגיה המודרנית הפכה למיותרים/יורם אורעד




הטכנולוגיה המודרנית הפכה דברים רבים מהעבר, למיותרים, למשל דברים הקשורים לחיפוש מידע, תקשורת, התמצאות במרחב וקניית מוצרים. בעתיד הטכנולוגיה תהפוך דברים נוספים למיותרים.



אולי לא שמתם לב, אבל דברים רבים שהיינו רגילים אליהם בעבר ואף היו אז יסודיים וכמעט ברורים מאליהם, הפכו בימינו למיותרים עקב התפתחות הטכנולוגיה. הנה כמה מהם:


  • חיפוש מידע בספריות פיזיות: פעם הלכנו לספריות כדי לחפש מידע. השגת מידע מסוגים שונים כגון מידע מדעי, מידע היסטורי, מידע הנחוץ לטיולים ומידע ספרותי, הייתה כרוכה בהגעה פיזית לספריות פיזיות. היום, השגת המידע מתבצעת בעיקר באמצעות האינטרנט ואפשר לבצעה מכל מקום, למשל מן הבית או תוך כדי נסיעה באוטובוס או ברכבת.

  • זכירת מספרי טלפון: בעבר, אנשים התגאו ביכולתם לזכור מספרי טלפון רבים. היום, היכולת הזו הפכה למיותרת. הטלפון הנייד זוכר עבורנו את מספרי הטלפון לפי שמות האנשים ומייתר את זכירת מספרי הטלפון שלהם.

  • שליחת מכתב פיזי בכתב יד או באופן מודפס - האימייל (דואר אלקטרוני) מייתר לגמרי את הצורך במשלוח מכתבים פיזיים. האימיילים נשלחים ליעדם באופן מיידי, עם אפשרויות מגוונות (כגון צירוף מסמכים וצירוף תמונות וקטעי וידיאו) והם חינמיים, בניגוד למכתבים הישנים שעלו כסף, וזמן הגעתם נמשך כמה ימים במקרה הטוב. מעבר לכך - השימוש באימייל מאפשר את השארת המכתב אצלנו בניגוד למכתב פיזי, שהיה נשאר אצל הנמען (טוב, נכון שהייתה אפשרות להעתיקו לפני שליחתו, למשל באמצעות שימוש בנייר קופי).

  • ספרייה פיזית של מוזיקה ופריטי וידיאו: פעם, כדי להנות ממגוון של מוזיקה ופריטי וידיאו היינו זקוקים לתקליטורים. בעבר הרחוק עוד יותר היו אלה תקליטים וקלטות (מישהו עוד זוכר מה זה?). היום אפשר להשתמש במוזיקה ופריטי וידיאו הנמצאים בענן, ללא צורך לשמור שום דבר באופן פיזי. הדוגמה הנפוצה והידועה ביותר לענן כזה היא יוטיוב. הענן מאפשר לנו לשמוע מוזיקה או לצפות בסרטים מתי שנרצה ואיפה שנרצה באמצעות הטלוויזיה, המחשב או הטלפון הנייד.

  • ניווט באמצעות מפה פיזית: זוכרים את המפות הפיזיות הישנות והטובות שבהן השתמשנו פעם לניווט? כיום, המפות האינטרנטיות, הטובות מהן בהרבה, מייתרות אותן. תוכנת הווייז מאפשרת לנו גם להגיע לכל מקום אף ללא צורך לעיין במפות האינטרנטיות האלה. היא פשוט מובילה אותנו לשם על ידי הכוונה באמצעות דיבור.

  • הליכה לחנות לקניית מוצר: היום אפשר לרכוש הכל באמצעות האינטרנט. למעשה אין עוד צורך בהליכה פיזית לחנויות לקניית מוצרים. למרות זאת, אנשים עדיין עושים זאת (והרבה) בעיקר לשם החווייה שבכך (למרות שלעתים עדיין צריך ללכת לחנות כדי לראות את המוצר ולהחליט אם הוא מתאים לנו).

  • פנקס מנייר: כיום אנחנו יכולים לכתוב כל טקסט שהוא באמצעות הטלפון הנייד או המחשב ולאחר מכן לחזור אליו מתי שנרצה.

  • רשם קול פיזי: הטלפון הנייד שלנו מצוייד באפליקציות רבות וביניהן רשם קול כך שאין צורך ברשם קול פיזי.

  • מצלמה: הטלפון הנייד שלנו מצויד במצלמה ומייתר בכך את המצלמה שכל ייעודה הוא רק צילום. זאת, למרות שהמצלמה עדיין עולה באיכותה על מצלמת הטלפון הנייד, אם כי עבור רובנו אין לכך משמעות גדולה.

  • החמצת סרט, תכנית או פרק בסדרה, בטלוויזיה: הטלוויזיה של היום מאפשרת לנו לצפות בתכניות ששודרו, גם לאחר המועד שבו שודרו.



ומה בעתיד? הנה כמה דברים שטכנולוגיית העתיד עשויה להפוך למיותרים


  • הפעלת מכשירים באמצעות כפתור או מפסק. נוכל לעשות זאת בתקשורת מוח ישירה.

  • נהיגה. בקרוב נעבור לנהיגה שתתבצע באמצעות כלי רכב אוטונומיים, ללא צורך בנהיגת אדם.

  • דיבור. בעתיד נוכל לקיים שיח באמצעות תקשורת ישירה בין מוח למוח.

  • עבודה. רובוטים ומחשבים יעבדו במקומנו.

  • הסתפקות בגוף שיש לנו. טכנולוגיות ביולוגיות ואחרות יאפשרו לנו לבחור גוף חדש. למעשה הדבר אפשרי כבר היום באופן חלקי באמצעות ניתוחים פלסטיים, מתיחות עור, הזרקת חומרים ועוד.

  • הגעה לחלל בחלליות כדי להגיע לחלל הקרוב. מעלית החלל תאפשר להגיע לחלל הקרוב ללא חלליות אלא באמצעות מעלית החלל, שהיא כבל הנמתח מכדור הארץ אל נקודה כלשהי בחלל ועליו מטפסת קרונית אל אותה הנקודה בחלל.

יום רביעי, 22 באפריל 2020

טכנולוגיה בימי קורונה/יורם אורעד




ציור: הלל שלפין



מגפת הקורונה והשלכותיה קשות לנו אבל אפשר לפחות להתנחם בכך שהיום, בניגוד לעבר, עומדת לרשותנו טכנולוגיה מתקדמת המקלה עלינו ומסייעת לנו בהתמודדות עם המגפה בדרכים שונות. בין הדרכים - זיהוי אוכלוסיות נגועות בנגיף, חיפוש חיסון לנגיף ותקשורת אנושית להתמודדות עם בדידות חברתית.

מגפת הקורונה (וליתר דיוק מגפת COVID-19) התנחלה אצלנו כבר בחודש פברואר ומאז שינתה את סדרי ודפוסי חיינו עד כדי כך שלעתים נדמה שהייתה כאן מאז ומעולם. נכון לכתיבת שורות אלו היא גבתה את חייהם של כמאה ושמונים אלף בני אדם ברחבי העולם. 
אבל היי, בואו נראה את הצד החיובי. אם לחוות מגפה עולמית, הזמן המועדף לעשות זאת הוא כנראה העת הזאת (לא שזה תלוי בנו), בזכות הטכנולוגיה המתקדמת של תקופתנו. די אם נזכיר שתי מגפות עולמיות גדולות. האחת היא השפעת הספרדית שהתפשטה בעולם בשנים 1918-1919 שעל פי מרבית ההערכות גבתה את חייהם של 20-50 מיליון בני אדם. השניה היא המגפה השחורה שבמהלך כחמש שנים (בין 1347–1351) קטלה בין 75 ל-200 מיליון בני אדם.
בהשוואה למגפות הנוראיות מן העבר, מאפשרת הטכנולוגיה המתקדמת העומדת לרשותנו היום, התמודדות מוצלחת בהרבה מאשר בעבר ומעניקה תקווה למצוא פתרון קרוב יחסית למגפה. 

הנה כמה דרכים שבהם היא עושה זאת:

זיהוי אוכלוסיות נגועות בנגיף
הטכנולוגיה מאפשרת לנו לאתר בני אדם נגועים בנגיף, דבר חיוני בבידוד האוכלוסיה הנדבקת. האיתור מאפשר למנוע הדבקת אוכלוסיה בריאה או לפחות להפחית את ההדבקה. כיום מנסים שיטות שונות להאצת תהליך הזיהוי. הבדיקה המקובלת היא בדיקת pcr, שבאמצעותה מזהים את המבנה הגנטי הייחודי של נגיף הקורונה על ידי לקיחת דגימה מחלל הפה ומנחירי האף ושליחתה לבדיקה. בדיקה אחרת, חדשנית, שאותה מנסים כיום במשרד הבטחון היא באמצעות קול, איסוף דגימות קול יוכל לזהות זיהוי מוקדם של תסמינים חשודים של קורונה.

פיקוח
כדי לבודד אנשים נגועים בקורונה מאלה שאינם נגועים בה משתמשים היום באמצעים טכנולוגיים מתקדמים שלא היו בעבר. אחד מהם הוא הרחפן. נחילים של רחפנים יכולים לפקח מלמעלה על תנועת אנשים, כלי רכב והתקהלויות ובעת הצורך להתערב בתנועה זו ולמנוע אותה כדי למנוע הדבקה.

חיפוש חיסון לנגיף
הטכנולוגיה הביולוגית המתקדמת מאפשרת לנו לזהות כיום בקלות יחסית את המאפיינים הגנטיים של הנגיף. בכך היא מקדמת אותנו בדרך למציאת חיסון אליו, דבר שלא היה מתאפשר בדורות קודמים, למשל בתקופת השפעת הספרדית. הנתונים הרבים הנגישים היום באמצעות האינטרנט מאפשרים לנו לשתף פעולה בדרך למציאת חיסון לנגיף ובאמצעים להקלה על סימפטומים שלהם הוא גורם. האינטנרט מאפשר גם לשתף פעולה בין חוקרים ברחבי העולם על מנת להתמודד עם הנגיף.

טיפול באנשים המוחזקים בבידוד
חולי קורונה הנמצאים בבידוד נמצאים תחת מעקב הנעשה באמצעים טכנולוגיים שונים. אחד מהם הוא מערכת טכנולוגית המאפשרת לאנשי צוות לשוחח עם החולים. אמצעי נוסף הוא מערכת המנטרת דופק, נשימות ותנועה של החולים באמצעות חיישנים המותקנים במיטותיהם. עוד אמצעי הוא רובוט נייד המאפשר המאפשר לצוות לטפל בחולים מרחוק.

תקשורת אנושית להתמודדות עם בדידות חברתית
כלי התקשורת המתקדמים והמגוונים הזמינים לכל נפש מאפשרים לאנשים לשמור על קשר חברתי. באמצעות אמצעים אינטרנטיים שונים כגון ווטסאפ וזום אנחנו יכולים לשמור על קשר חברתי. הקשר הזה אמנם מוגבל ביכולותיו ורחוק מלאפשר את כל האלמנטים של התקשורת האנושית (כגון מגע וריח) אבל הוא עדיף על לא כלום. הוא מאפשר הצלה מבדידות. הפער בין יכולות הטכנולוגיה להתמודדות עם הבדידות לעומת אלה היכולות שהיו בתקופת השפעת הספרדית למשל, הוא ענק, שלא לדבר על תקופות רחוקות יותר בעבר.

יום שני, 9 בדצמבר 2019

העולמות המקבילים של התקשורת המודרנית/יורם אורעד


ציור: הלל שלפין

טכנולוגיית התקשורת המודרנית מאפשרת לנו כיום לחיות בעולמות מקבילים שביכולתנו לנוע ביניהם במהירות. כך, אנחנו יכולים לגוון את חיינו ולהעשירם. היא מאפשרת לנו לפרסם תכנים כאוות נפשנו ולשתף חומרים. עם זאת היא גם עלולה להסיח את דעתנו ובעיה נוספת שלה היא התזזיתיות שלה. 

עכשיו אנחנו נמצאים בקבוצה מרתקת בפייסבוק ורגע לאחר מכן אנחנו נכנסים לקבוצה אחרת כדי לבדוק מה מתרחש בה, ואז... לעוד קבוצה. בין לבין אנחנו בודקים תגובות לפוסט שפרסמנו, ותיכף נעבור אל ציר הזמן האישי שלנו כדי להעלות בו כמה תמונות וסרטונים. ועכשיו אנחנו מצייצים בטוויטר, או מקיימים בעת ובעונה אחת שיח כתוב בווטסאפ עם אנשים שונים ועם קבוצות שונות.
כמעט בלי ששמנו לב, טכנולוגיית התקשורת המודרנית הפכה לכזאת המאפשרת לנו חיים בעולמות מקבילים שביכולתנו לעבור ביניהם בקלות ובאופן מיידי כל העת. אנחנו משייטים לנו בין עולמות רבים ומגוונים.
וזה כמו קסם.

הגמישות של העולמות ושל המעבר ביניהם

אחד היתרונות שביכולת לעבור במהירות בין העולמות כל העת, היא הגמישות שהיא מאפשרת. למשל - נוכל לשהות בעולם נתון כמה זמן שנבחר ואז לעבור מיד לעולם אחר. ביכולתנו גם לקבוע לעצמנו באיזה אופן נפעל בתוכו, למשל, האם נהיה בו פסיביים או אקטיביים, האם נתבטא בו בצמצום או בהרחבה, האם נשתמש בסרטונים ובאודיו כדי לבטא את עצמנו. אפשרות התנועה המהירה והגמישה בין העולמות והחופש לבחור את אופן השימוש בהם מגוונת את חיינו, ומעשירה ומרעננת אותם כי אנחנו יכולים לנוע בקלות בין עולמות בעלי מאפיינים שונים והדגשים שונים. היא גם מאפשרת לנו לקחת פסקי זמן לאתנחתא. למשל, אם אנחנו עסוקים בפעולה הדורשת ריכוז כמו קריאת מאמר, צפייה בהרצאה מקצועית, קריאת מסמך מסובך, ניסוח אימייל או תגובה הדורשים מאמץ רב, תמיד נוכל לעבור לעולם אחר, כדי לנוח לרגע או להתרענן. למשל, אנחנו יכולים לקיים שיח קצר בווטסאפ, לצייץ בטוויטר או לצפות בשיר אהוב ביוטיוב ואז, באופן מיידי, לחזור שוב לפעילות המאומצת בעולם שיצאנו ממנו.

מפרסמים כראות עינינו
יתרון נוסף של יכולת זו הוא אפשרות הפרסום של תכנים מגוונים כגון טקסטים, סרטונים ואיורים בעולמות השונים. התכנים יכולים לכלול מידע, דעות, רגשות  ועמדות, ללא צורך בקבלת רשות מגורם כלשהו לעשות זאת. הם יכולים להתפרסם במגוון של עולמות, למשל בבלוג אישי או ברשת חברתית שאנחנו חברים בה. זוהי דרך להפיכת העולם להוגן יותר, מכיל יותר, עולם שאיננו תלוי ברצונם של עורכי עיתונים, מנהלי מרכזי תרבות, או גורמים קובעים אחרים, שפעם היינו תלויים בהם לפרסום חומרים שלנו.

משתפים כראות עינינו
ואיך אפשר שלא לדבר על יתרון חשוב נוסף - האפשרות  לשתף חומרים שלנו ושל אחרים במגוון העולמות. אפשרות זו מזמנת תגובות (רצויות וגם בלתי רצויות) העשויות להעשיר אותנו, לראות את עצמנו ואת דברינו בעיני אחרים והופכת את חיינו לתוססים יותר, מגוונים יותר ומעניקה לנו תחושה של קהילה.

הקסם ובעיותיו
הקסם הזה אינו חף מצדדים בעייתיים. אחד מהם הוא הסחת הדעת אפשרית העלולה להיגרם מעצם העובדה שהשימוש בטכנולוגיה זו מזמן תמיד את האפשרות לעבור באופן מיידי בין העולמות השונים, פיתוי שעלול להיות לנו לפעמים לרועץ. בעיה אחרת היא התזזיתיות של השימוש בעולמות השונים ובמעבר ביניהם, כשברגע אחד אנחנו  פה וברגע אחר אנחנו במקום אחר.


יום שבת, 26 באוקטובר 2019

מושך ומפחיד בטכנולוגיה/יורם אורעד




ציור: הלל שלפין



הטכנולוגיה מסחררת אותנו בחידושיה הרודפים זה את זה, מרתקת אותנו והופכת אותנו לשבויים שלה במובן החיובי של המילה. היא פועלת כקסם, היא דינמית ומרתקת והיא מהווה הבטחה מתמדת לעולם טוב יותר. מצד שני, לעתים היא מעוררת בנו תחושות של אי נוחות מהבלתי מוכר, נתפסת כמאיימת, והשינויים התכופים שבה מרתיעים. חלק מן האנשים חושבים שהיא גם מרחיקה אותנו מן הטבע.

אז מה בעצם מושך בטכנולוגיה, ומה מפחיד בה?

המושך:

הטכנולוגיה כקסם
כל חידוש טכנולוגי הוא בעינינו מעין קסם. קחו למשל את המצאת הרדיו. האפשרות להעביר קולות, מוסיקה ומידע נראית לנו היום מובנת מאליה אבל בסוף המאה התשע עשרה, ערב המצאת הרדיו, אפשרות כזו נחשבה לקסם. קסם גדול לא פחות, ואולי אף יותר, הייתה הטלוויזיה שהומצאה במאה העשרים. כך גם המצאות הקשורות לתחבורה כגון הרכבת, המכונית והמטוס. המצאות אלה ורבות אחרות אכלסו פעם אך ורק את סיפורי האגדות, או שלא הופיעו אף באגדות עצמן. אז הן היו קסמים. היום הן מציאות, מציאות קסומה. לעתים קרובות אני מוצא את עצמי מתרגש מחדש מהמצאות שונות שהיו רק בגדר חלום בתקופת ילדותי, נעורי או בחרותי.

הטכנולוגיה דינמית ומרתקת
קשה לחשוב על משהו דינמי יותר מאשר הטכנולוגיה. המצאות חדשניות מופיעות כל העת עד שקשה עד בלתי אפשרי כיום, לעקוב אחריהן. גם בתוך ההמצאות עצמן מתרחשים שינויים בלתי פוסקים. לדוגמה, הסמרטפון הומצא כבר בשנת 2007 אבל שינויים כה רבים עברו עליו מאז עד שהסמרטפונים הראשונים נראים לנו היום פרימיטיביים. ההמצאה היא אותה המצאה - סמרטפון, אבל חלו שכלולים במסך, שהפך למתוחכם ולחד בהרבה, בסוללה, שמספיקה לזמן ממושך בהרבה, במצלמות שלו שהשתכללו וכמובן… ביישומונים (אפליקציות) שהתרבו מאד והשתכללו מאד.
כך, הטכנולוגיה מרתקת את דמיוננו. עצם השינויים התכופים המתחוללים בה הם מרתקים ומרתקת לא פחות מכך היא הציפייה למה שיגיע בהמשך. מאפיין נוסף התורם לכך שהטכנולוגיה מרתקת אותנו הוא המגוון העצום של מכשירים ומתקנים. למעשה, הטכנולוגיה היא מעין סיפור עלילה מגוון, מתמשך ומרתק המתפתח כל העת.

הטכנולוגיה היא הבטחה מתמדת
הטכנולוגיה משפרת את חיינו ללא הרף ויש בה הבטחה, שגם מתגשמת, לשיפורים נוספים. השיפורים הם במגוון תחומים כגון רפואה, בידור, למידה, תחבורה וכושר גופני. אנשי טכנולוגיה עובדים כל העת על הגשמת הבטחות עתידיות כגון הארכת החיים, תקשורת שתאפשר מישוש והעברת ריחות והפעלת מכשירים במחשבה בלבד. 

המפחיד:

הפחד מן הבלתי מוכר
דבר חדש מעורר בנו לעתים קרובות תחושות של אי נוחות. בטכנולוגיה מופיעים כל העת חידושים בתכיפות גבוהה, תכיפות שהולכת וגוברת. אצל חלק מהאנשים תחושת אי הנוחות הזו הופכת לפוביה של ממש ובעקבות כך חלקם מאמצים לעצמם גישה שמרנית, כדי להתגונן מפני השינויים. לכן, אחת הפעולות הנדרשות כיום בחברה היא פיתוח גישות להקלה על הסתגלות לשינוי ואימוץ השינוי.

הטכנולוגיה נתפסת כמאיימת
טכנולוגיה נתפסת פעמים רבות כמאיימת, לעתים בצדק ולעתים שלא בצדק. למשל, הפחד מפני תפיסת מקומות העבודה על ידי אמצעים טכנולוגיים, שרווחה במשך שנים (ועדיין רווחת) גרם ועדיין גורם לפחד בציבור מפני טכנולוגיות חדשות. היכולות הגוברות והולכות של הרובוטים והמחשבים גורם לחלק מהאנשים לְפַּחַד מהשתלטות יזומה של רובוטים ומחשבים על העולם.

שינויים תכופים מרתיעים חלק מהאנשים
השינויים התכופים בטכנולוגיה הם גורמים משמעותיים לרתיעה ממנה. שינויים תכופים משמעותם צורך תכוף ומתמיד ללמוד דברים חדשים ותהליכים חדשים הקשורים בהם, דבר העשוי לגרום ללחץ ולחרדות אצל חלק מהאנשים, משום שהוא דורש מאמץ ודריכות לקראת השינויים שתמיד יגיעו.

ריחוק מן הטבע
חלק מהאנשים תופסים את הטכנולוגיה כגורם המרחיק אותם מן הטבע למרות שאחד הדברים שהיא מאפשרת הוא שמירה משופרת על הסביבה הטבעית, על הטבע. אנשים רבים עדיין מתרפקים על הטבע ה"נקי" כפי שהיה צריך להיות לדעתם למרות שהטבע ה"נקי" הוא אכזר באופן קיצוני לעתים קרובות.




יום שלישי, 3 בספטמבר 2019

המָסַכִּים אינם אשמים/יורם אורעד



 




בגלל הנזק המיוחס למסכים אנחנו מוציאים להם שם רע, בשעה שהם בעיקר מיטיבים עמנו, אבל מקור הנזק הוא אופן השימוש בהם ולא המסכים עצמם. הטלת האחריות הלא מוצדקת עליהם, נובעת בין היתר מהנטייה שלנו לסֶגְרֵגַצְיָה, הפרדה, בין הטכנולוגי והדיגיטלי לבין הלא טכנולוגי והלא דיגיטלי. מה צריך לעשות כדי למנוע הפרדה כזו?

השם הגרוע שאנחנו מוציאים למסכים

"המסכים הם דבר שלילי", מודיעים לנו שוב ושוב. הדיבורים בגנות המסכים הפכו כבר לטרנד ארצי ועולמי -  בפרט כשמדובר בשימוש בהם על ידי בני נוער וילדים ובמיוחד כשעוסקים בחינוך והשתמעויותיו. סדרת כתבות ששודרה לאחרונה בערוץ 12 הציגה את המסכים כבעייתיים, ניסתה לשכנע אותנו בנזק שהם מסבים ואף ציידה אותנו במספר טיפים להפחתת השימוש בהם.
אינני טוען שהשימוש במסכים אינו עלול להזיק, בפרט לבני נוער. אני מודע היטב לסכנת ההתמכרות אליהם ולבעיות הנפשיות ואף הפיזיולוגיות שהשימוש בהם עלול לגרום, להסחות הדעת שהוא מזמן וגם לניתוק החברתי שהוא עלול לגרום. עם זאת, אווירת ה"עליהום" עליהם יוצרת בציבור תחושה של מגפה, אולי כמעט קטסטרופה, שהאשמים בה הם המסכים.
בכך, אנחנו מוציאים שם גרוע למה שהוא בעיקר טוב ומיטיב. המסכים לצורותיהם תרמו לנו כה הרבה טוב עד שאנחנו נוטים לקבלו כמובן מאליו. בזכותם אנחנו מקבלים מידע רב באופן זמין, מהיר ונוח, יותר מאי פעם, דבר שתורם להשכלתנו, להנאתנו, ליעילותנו, להשבחת חיינו ועוד. נסו לחשוב לרגע איך היו נראים חיינו בלעדיהם (עלובים למדי).

לא המסכים מזיקים

לא המסכים מזיקים. הם רק כלי. השימוש הלא מתאים והלא נכון בהם הוא שמזיק. אז מדוע להיטפל דווקא למסכים ולא לכלים אחרים שגם להם יש פוטנציאל להזיק? מדוע ילדים שקוראים ספרים או ילדים המשחקים משחקים פיזיים נחשבים לדמויות רצויות לחיקוי גם אם הם עושים זאת שעות רבות מאד ועמוק אל תוך שעות הלילה המאוחרות וגם כשהם מתמכרים אליהם? במהלך ההיסטוריה פותחו המצאות רבות שתרמו לחיינו אך תמיד בשלב מסוים יצאו כנגדם מקטרגים. הנה רשימה חלקית: הטלוויזיה, שנחשבה פעם לאחת הרעות החולות של החברה המודרנית, הרדיו ואפילו העפרון, המצאה עתיקה שטפלו עליה את האשמה שקלות המחיקה של הכתיבה באמצעותה תעורר עצלנות אצל תלמידים. גם כאן, השימוש בהן הוא שעשה את ההבדל בין טוב לרע, ולא הכלים עצמם.

ההפרדה הלא רצויה בין הטכנולוגי ללא טכנולוגי

אחד הגורמים החשובים להטלת האשמה על המסכים ועל כלים דיגיטליים וטכנולוגיים בכלל הוא הסֶגְרֵגַצְיָה, ההפרדה, שאנחנו נוטים לעשות בין הטכנולוגי והדיגיטלי לבין הלא טכנולוגי והלא דיגיטלי. וחשוב יותר - הסֶגְרֵגַצְיָה הזו משבשת את המיזוג בין החדשני לבין המסורתי. למה שחדש מוקצה מקום אחד ולמה שמסורתי מוקצה מקום שונה. זאת, במקום לשלבם באופן טבעי וזורם אחד עם השני. קל לראות זאת למשל, בנוהל הקיים בבתי ספר רבים שבהם מתקיימים שיעורים שבהם נעשה שימוש במחשב ובסמרטפון (כשמרשים להשתמש בו) ושיעורים אחרים, "רגילים" שבהם עדיין משתמשים בטוש ולוח. גישה נכונה הייתה יכולה להאיץ את מיזוגם של כלים טכנולוגיים חדישים עם כלים מסורתיים.

מתבקשת גישה הוליסטית

אנחנו צריכים לאמץ לעצמנו גישה של הסתכלות כוללת, הוליסטית, שלפיה הכלים שאנחנו משתמשים בהם הם רק אמצעים המשרתים אותה. הסתכלות כזו צריכה להתמקד בשימוש בכלים השונים להשגת מטרות חינוכיות, חברתיות ואחרות.
קרוב לודאי שבעתיד הקרוב טכנולוגיות חדשניות אחרות יפרצו לחיינו ויעלו ויתפסו את מקומן של טכנולוגיות אחרות שהן כרגע הדומיננטיות. חלקן כבר קיימות אך עדיין אינן בשימוש נרחב, חלקן עדיין לא פותח כלל וחלקן נמצא רק בשלבים ראשוניים של פיתוח. אילו טכנולוגיות יפרצו לחיינו בעתיד ויתפסו את מקום הטכנולוגיות הרווחות כיום? - האם יהיה זה מיחשוב לביש, מציאות מדומה, מציאות רבודה? ואולי תהיה זו טכנולוגיה של תקשורת ישירה באמצעות מחשבה (ואז אולי יאשימו אותה בהידרדרות השימוש בשפה דבורה)?
בכל דור מגיעות טכנולוגיות חדשניות שמצד אחד תורמות מאד לחיינו ומאידך מהוות בעייה מבחינת הסחות דעת, התמכרות, ועוד. כשיהיו לנו כלים וגישות נכונות להתייחס אליהן, אני מניח שנוכל להחליש את השפעותיהן השליליות ולהגביר את תרומתן לציבור, ללא קשר לטכנולוגיות שיהיו רווחות אז.


יום שני, 19 באוגוסט 2019

חלל מאיים/יורם אורעד

רגע הפיצוץ של מעבורת החלל צ'אלנג'ר בינואר 1986




















השמחה הייתה גדולה וכך גם הפחד והעצב שאחריה. כל מי שכבר מלאו לו עשרים זוכר מן הסתם את השמחה הגדולה בישראל, ולאחר מכן את האימה הגדולה, כשאסטרונאוט ישראלי ראשון שוגר לחלל ולאחר מכן נספה כשחזרה החללית שבה שהה עם עוד 6 אנשי צוות, לכדור הארץ. ב-16 בינואר 2003 שוגרה החללית קולומביה עם 7 אסטרונאוטים, ובהם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. בתום שבועיים של מסע מוצלח בחלל הסתיימה המשימה באסון כאשר במהלך הכניסה אל אטמוספירת כדור הארץ התפרקה החללית לחלקים וכל אנשי צוותה ניספו. אסון זכור לנו במיוחד, הישראלים, וכואב לנו במיוחד אבל היו עוד אסונות חלל. אסון החללית סויוז 11 הוא אחד מהם. סויוז 11 המריאה בתחילת יוני 1971 מקזחסטן (אז, חלק מברית המועצות) עם שלושה קוסמונאוטים אל תחנת החלל סאליוט והגיעה אליה בשלום. כשחזרה אל כדור הארץ התגלתה תקלה באחד משסתומי האוויר של החללית שגרמה לפתיחה מוקדמת שלו. עקב כך שוחרר החוצה אוויר שהיה בתוך החללית. כמות האוויר בחללית ולחץ האוויר פחתו במהירות, הקוסמונאוטים לקו בדום לב ומתו.

תאונות ואסונות תחבורה מתרחשים כל העת לא רק בחלל אלא גם בכלי תחבורה על פני כדור הארץ - במטוסים, במכוניות, בספינות ועוד. מספר הנספים בהם עד כה היה רב לאין ערוך מאשר באסונות החלל. אז מה גורם לנו להתרגש ולפחד כל כך מתאונות חלל ביחס לאסונות תחבורתיים אחרים המתרחשים ללא הרף סביבנו? 
הנה שלוש סיבות אפשריות לכך:

החלל הוא הסביבה המנוכרת ביותר

החלל הוא הסביבה המנוכרת ביותר המוכרת לאדם, מנוכרת בהרבה מהמדבר, מהקטבים, מהג'ונגל, ומהים. בכל הסביבות האלה ובסביבות אחרות קיים לפחות אוויר לנשימה ולחץ אוויר מתאים לחיים, דברים הנעדרים בחלל.

צעיר וחדש הוא גם יציב ולא בטוח

תחבורת חלל היא צעירה יחסית. החדש נתפס כמשהו בלתי יציב, בלתי בטוח ומפחיד הטומן בתוכו סכנות. לפחד מהחדש יש גם צידוק רציונלי משום שבטכנולוגיה צעירה, החשש הוא שעדיין לא נלמדו מספיק לקחים, החשובים לשיפורה ולהפיכתה לבטיחותית יותר.

תחבורת החלל עדיין איננה נחלת הציבור הרחב

השימוש במטוסים ידע תקופה קצרה יחסית שבה הוטסו בהם בני אדם בודדים. לאחר מכן הגיע השימוש במטוסים אל הציבור הרחב שהסתגל אליהם ואימץ אותם במהירות. בניגוד לכך, תחבורת החלל המאוישת משמשת כבר מתחילתה, בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, להטסת בני אדם בודדים ונותרה כזו לעת עתה. לכן היא נתפסת עדיין כמשהו מפחיד, שרק אנשים בודדים ואמיצים מעזים להסתכן בו.

בטיחות בחלל בעידן של טיסות חלל להמונים

טיסות החלל המאוישות ההמוניות כבר קרובות כנראה אבל אחד הגורמים ההכרחיים להתגשמותן הואבטיחות ברמה גבוהה ביותר הדומה לבטיחות הטיסות הרגילות בימינו, דבר החיוני גם להפחתת הפחד מהן. מספר חברות עושות מאמצים לספק טיסות חלל ונופש בחלל לקהל רחב יותר מכפי שהיה עד כה, אם כי עדיין לא לכולם. למשל, החברה האמריקנית אוריון ספאן (Orion Span) מתכוונת לשגר לחלל בשנת 2021 מלון חלל שיקיף את כדור הארץ בגובה של כשלוש מאות קילומטרים. הוא יוכל לאכלס שישה דיירים והכוונה היא לארח את ראשוני האורחים בו בשנת 2022. חלליות יעשו את דרכן מכדור הארץ אל מלון החלל וממנו בחזרה אל כדור הארץ. ניתן להניח, במידה רבה של סבירות, שבשנות השלושים של המאה שלנו, טיסות חלל לקהל גדול יחסית כבר יהיו בגדר שגרה.
ככל שיילמדו הכשלונות והתקלות בטיסות החלל וככל שהטכנולוגיה שלהן תשתכלל כך תגדל הבטיחות והחשש מתאונות חלל אפשריות.
כשיהפכו טיסות החלל להמוניםלעניין של שגרה ובטיחותן תוכח, יש להניח שהפחד מתאונות חלל יפחת. עם זאת, המורא המיוחד במינו מתאונות כאלה, שבסיסו בין היתר בסביבה הכה זרה וכה עוינת של החלל ילווה אותנו מן הסתם עוד זמן רב. 

בדרך אל מועדון הציוויליזציות הטכנולוגיות הקוסמיות/יורם אורעד

ציור: הלל שלפין איך אפשר להגדיר התפתחות טכנולוגיות של ציוויליזציה? ואיפה אנ...