לפני זמן לא רב קראתי על יוזמתו החדשה של אלון מאסק, לפיתוח התקן שיושתל במוח ויגביר באופן מדהים את יכולותיו. היוזמה היא מלהיבה ומסעירה את הדמיון. היא גם מפחידה במובנים מסויימים אך עם כל החששות, אני תולה בה תקוות רבות ואני מניח שגם אחרים עושים זאת.
לדברי מאסק, ההתקן, שהוא קורא לו בשם " neural lace" (ובתרגום חופשי לעברית - התַּחֲרָה העצבית), אמור לצאת לשימוש בתוך ארבע חמש שנים. השלכותיה של המצאה זו אם תתממש ואם תהיה בשימוש רווח הן מרתקות ומעוררות דאגה כאחד. הדאגה היא בין היתר מכך ששתל במוח הוא עניין מסוכן למדי, לפחות כיום. אני מקווה שהטכנולוגיה תהיה הרבה יותר בטוחה מבחינה רפואית עד שההתקן שמאסק מתכנן ייצא לפועל (אם וכאשר ייצא לפועל). גם אם הוא יהיה בטוח לחלוטין, צפויות לדעתי השלכות משמעותיות מאד לחברה האנושית, חיוביות ושליליות כאחד, לשימוש בהתקן. אחת השאלות שמטרידות אותי היא מה יקרה לאותם בני אדם שלא ירצו בשום פנים ואופן להתקינו בגופם. לכאורה שאלה של מה בכך - הרי תמיד יש את חופש הבחירה לאמץ חידושים או להימנע מאימוצם. זה נכון, אבל רק לכאורה, רק במבט שטחי. זאת משום שהפער בין המצטרפים לבין אלו שלא יצטרפו, יהיה כה עצום עד שיהווה סכנה לעצם קיומה ומרקמה של החברה האנושית ועלול להביא להיווצרותן בפועל של שתי חברות אדם שונות באופן מדהים - האחת שתצטרף והאחת שלא, והקבוצה שתצטרף תהיה עליונה ביכולותיה בהרבה על זו שלא תעשה זאת. הפער עלול להביא לאסון של חוסר שוויוניות מהותית ביותר, חוסר שוויוניות הנעוץ במהותו האדם עצמו או ליתר דיוק - חוסר שוויוניות עקב ההבדל העצום בין שתי החברות. כיום, חוסר שוויוניות ניתן לתיקון באופן עקרוני, בין אם על ידי מתן השכלה מתאימה, או בין אם על ידי מתן סיוע חומרי. אבל מה יקרה כשאי השוויוניות תהיה כה פנימית, כה אימננטית, כה מהווה חלק מעצם מהותו של האדם? אי השוויון של ימינו ניתן לתיקון משום שהיכולות של כלל האוכלוסייה שוות פחות או יותר אך חברה שחבריה ישתמשו בהתקן החדשני הזה, תהיה בעלת יתרון עצום על החברה האחרת, שחבריה לא ישתמשו בו. כך, תיווצר אי שיוויוניות מובנית, בלתי ניתנת לפתרון. היא תוכל להיפתר רק אם חברי אותה חברה יהיו מוכנים לאמץ את השתל שעליו מדבר מאסק.
לדברי מאסק, ההתקן, שהוא קורא לו בשם " neural lace" (ובתרגום חופשי לעברית - התַּחֲרָה העצבית), אמור לצאת לשימוש בתוך ארבע חמש שנים. השלכותיה של המצאה זו אם תתממש ואם תהיה בשימוש רווח הן מרתקות ומעוררות דאגה כאחד. הדאגה היא בין היתר מכך ששתל במוח הוא עניין מסוכן למדי, לפחות כיום. אני מקווה שהטכנולוגיה תהיה הרבה יותר בטוחה מבחינה רפואית עד שההתקן שמאסק מתכנן ייצא לפועל (אם וכאשר ייצא לפועל). גם אם הוא יהיה בטוח לחלוטין, צפויות לדעתי השלכות משמעותיות מאד לחברה האנושית, חיוביות ושליליות כאחד, לשימוש בהתקן. אחת השאלות שמטרידות אותי היא מה יקרה לאותם בני אדם שלא ירצו בשום פנים ואופן להתקינו בגופם. לכאורה שאלה של מה בכך - הרי תמיד יש את חופש הבחירה לאמץ חידושים או להימנע מאימוצם. זה נכון, אבל רק לכאורה, רק במבט שטחי. זאת משום שהפער בין המצטרפים לבין אלו שלא יצטרפו, יהיה כה עצום עד שיהווה סכנה לעצם קיומה ומרקמה של החברה האנושית ועלול להביא להיווצרותן בפועל של שתי חברות אדם שונות באופן מדהים - האחת שתצטרף והאחת שלא, והקבוצה שתצטרף תהיה עליונה ביכולותיה בהרבה על זו שלא תעשה זאת. הפער עלול להביא לאסון של חוסר שוויוניות מהותית ביותר, חוסר שוויוניות הנעוץ במהותו האדם עצמו או ליתר דיוק - חוסר שוויוניות עקב ההבדל העצום בין שתי החברות. כיום, חוסר שוויוניות ניתן לתיקון באופן עקרוני, בין אם על ידי מתן השכלה מתאימה, או בין אם על ידי מתן סיוע חומרי. אבל מה יקרה כשאי השוויוניות תהיה כה פנימית, כה אימננטית, כה מהווה חלק מעצם מהותו של האדם? אי השוויון של ימינו ניתן לתיקון משום שהיכולות של כלל האוכלוסייה שוות פחות או יותר אך חברה שחבריה ישתמשו בהתקן החדשני הזה, תהיה בעלת יתרון עצום על החברה האחרת, שחבריה לא ישתמשו בו. כך, תיווצר אי שיוויוניות מובנית, בלתי ניתנת לפתרון. היא תוכל להיפתר רק אם חברי אותה חברה יהיו מוכנים לאמץ את השתל שעליו מדבר מאסק.
 |
| אלון מאסק |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה