העור האנושי כממשק לסמרטפון

ציור: רפי שלפין

הסמרטפון הפך בימינו למוצר חיוני שאי אפשר עוד בלעדיו ומי שבוחר שלא להשתמש בו גוזר על עצמו למעשה ניתוק משמעותי מסביבתו החברתית, משפחתו ולמעשה מהחברה האנושית כולה. יחד עם זאת, ממשק הסמרטפון טעון עוד שיפור רב, שלא לדבר על הממדים המסיביים שאליהם הוא הגיע בשנים האחרונות, דבר שמקשה על יעילות ונוחות הממשק שלו ועל האפשרות להשתמש בו בסיטואציות שונות. כתב העת ניו סיינטיסט (New Scientist)  דיווח על רעיונו של מרטין וייגל (Martin Weigel)  מאוניברסיטת סאארלנד  בגרמניה לממשק משופר לסמרטפון וזאת באמצעות - הגוף האנושי עצמו או ליתר דיוק עורו של הגוף האנושי. הכוונה היא לעשות זאת על ידי קעקועי נייר אלקטרוניים. וייגל וצוותו השתמשו בדיו מוליכת חשמל כדי להדפיס מוליכי חשמל ואלקטרודות על נייר. באמצעות הנייר ועם קצת מים הודבקו הקעקועים האלקטרוניים על העור. המפתחים השתמשו בקעקועי הנייר האלה, שהם קוראים להם "סימני עור" (Skin marks) לתקשורת עם מחשב אבל בהמשך הם מתכוונים לחברם לסמרטפונים בעלי מערכת הפעלה אנדרואיד. הם מסבירים שהקעקועים עושים שימוש בתכונות האלסטיות של העור לצורך פעולת הממשק. תכונות אלה הן למשל יכולתו של העור להתמתח ולהתכווץ. כך לדוגמה, ניתן יהיה לבצע שיחת טלפון באמצעות כיווץ העור במקום שעליו מודבק קעקוע כזה, או להעביר אצבע על פרקי היד כדי לשנות את עוצמת הקול. הקעקועים שעל המדבקות, מועברים אל העור באמצעות הרטבתם במים והדבקתם אל העור. הם דקים מעובייה של שערת אדם ולאחר מספר ימים הם נמחקים. הטכנולוגיה הזו תהיה זולה לשימוש ולכן יוכלו להשתמש בה מגוון של בני אדם לצרכים שונים. חלק מהקעקועים יכולים לזהור כאשר עובר דרכם זרם חשמלי. כך, ניתן להעניק להם צורה של סמלילים (אייקונים) המייצגים יישומונים (אפליקציות) רצויים והם יוארו כאשר תגיע אתראה באותו היישום (למשל ווטסאפ, פייסבוק, או יומן).

הפיתוח של וייגל וצוותו, אם וכאשר יתרומם, עשוי לייעל את השימוש בסמרטפונים ולהקל עליו. לדוגמה, אפשר יהיה לנהל באמצעותו חלק מהפונקציות שלנו במצבים המקשים על השימוש בסמרטפון עצמו. אם למשל רוצים להשיב לשיחה בזמן ריצה, הליכה או ספורט אחר, יהיה קל יותר לעשות זאת באמצעות נגיעה בעור, כיווצו, כיפוף פרק האצבע, הרמת גבה או פעולה אחרת שתפעל על העור במקום המתאים. באותו האופן נוכל לראות בעת הפעילות הספורטיבית אתראות על עורנו במקום צפייה בהם בסמרטפון. הפיתוח יוכל לשמש ביעילות גם במצבים בהם השימוש שלנו בסמרטפון מפריע לסביבה. לדוגמה, אפשר להעלות על הדעת הרצאה שאנחנו נוכחים בה אך בשלב מסוים אנחנו מעוניינים להתנתק ממנה. במקום להוציא בגלוי את הסמרטפון, להתעסק בו ולהפריע לסובבים, ניתן יהיה פשוט להשתמש בממשק העור שלנו כדי לשמוע מוסיקה, רדיו או לשלוט בפונקציות אחרות, ללא צורך להוציא את הסמרטפון עצמו. ממשק העור יהיה צעד קדימה מעבר למכשירים המאפשרים לנו ליצור קשר עם הסמרטפון ללא שימוש ישיר במכשיר עצמו, כגון אזניות אלחוטיות, המאפשרות שליטה חלקית במכשיר. אני מניח שהשימוש בממשק יביא לפיתוח יישומים עבורו שאת רובם קשה לנו אפילו להעלות בדעתנו כיום. דבר דומה קרה לאחר כניסת הסמרטפון לשימוש. ההיקף המגוון והעצום של השימושים בו התפתח מאד לאחר שהתגלו עוד ועוד דברים שאפשר לעשות באמצעותו, דברים שלא חשבנו עליהם קודם כגון שימוש בתכנת הניווט ווייז, האפשרות למעקב אחרי פעילותנו הספורטיבית, האפשרות לשתף תמונות וסרטונים במהלך טיול. אני מניח שהפיתוח יאפשר להשתמש בעור כדי להצביע בסקר, להביע רגשות, לצפות בהבעת רגשות של אחרים או בהבעת דעות שלהם פשוט על ידי שימוש בעור עצמו. הוא יאפשר בוודאי לקרוא תקציר חדשות שיופיעו על עורנו, להשתמש בעור כשלט רחוק, להציג על פניו ערכי טמפרטורה, לחות, קצב לב, להתריע באמצעותו מפני קרינה חזקה מדי ועוד. אפשרויות רבות יצוצו מן הסתם בהמוניהן לאחר כניסת הממשק לשימוש.

לדעתי, ייתכן שהממשק הזה יביא בעתיד ל... ייתור הסמרטפון עצמו, לפחות הסמרטפון כפי שהוא מוכר לנו. עקרונית, טכנולוגיית המזעור מאפשרת כבר כיום את כיווץ הסמרטפון לגודל זעיר לאין ערוך מגודלו כיום. אני מתאר לעצמי שכבר היום ניתן לדחוס את כל הפונקציות שלו לתוך נפח זעיר שניתן יהיה לשלבו למשל במחזיק מפתחות. מה שמונע זאת כיום הוא מספר קטן של גורמים מגבילים אך קריטיים. אחד מהם הוא הצג, התופס כמעט את כל חזית המכשיר, ומשמש לתצוגה.  גורם אחר הוא אספקת האנרגיה הנעשית כיום באמצעות סוללה קונבנציונאלית. עוד גורם הוא הממשק. אם נצליח לפתור את בעיית התצוגה, את בעיית אספקת האנרגיה למכשיר, ואת בעיית הממשק, הרי שבאמת נוכל למזער את הסמרטפון בצורה קיצונית ולמעשה להפכו לבלתי מורגש. כבר כיום קיימים פתרונות המאפשרים עקרונית להתמודד עם הצורך בתצוגה ללא צג. אחד מהם הוא פיתוח טכנולוגי המאפשר ליצור תצוגה על כל משטח באמצעות אלומת אור המוטלת על פניו. כיוון אחר הוא משקפיים או עדשת מגע שיאפשרו הצגת תצוגה עליהם (למעשה גוגל כבר מימשה זאת לפני שנים אחדות כשפיתחה את משקפי גוגל) עם הצורך באנרגיה ניתן להתמודד באמצעות המרת אנרגיה הנמצאת בסביבתו של המכשיר, לאנרגיה חשמלית. למשל, ניתן להמיר את אנרגיית התנועה של המשתמש לאנרגיה חשמלית, את אנרגיית הקרינה לאנרגיה חשמלית. פיתוחים מסוג זה כבר נמצאים בשלבים התחלתיים אבל יום אחד, ואני מעריך שהוא קרוב, הם יגיעו לשלב בו יבשילו ואז יוכלו לאפשר לסמרטפון להתכווץ לממדים זעירים מאד.

והממשק יהיה ...העור שלנו.