המָסַכִּים אינם אשמים/יורם אורעד

 

בגלל הנזק המיוחס למסכים אנחנו מוציאים להם שם רע, בשעה שהם בעיקר מיטיבים עמנו, אבל מקור הנזק הוא אופן השימוש בהם ולא המסכים עצמם. הטלת האחריות הלא מוצדקת עליהם, נובעת בין היתר מהנטייה שלנו לסֶגְרֵגַצְיָה, הפרדה, בין הטכנולוגי והדיגיטלי לבין הלא טכנולוגי והלא דיגיטלי. מה צריך לעשות כדי למנוע הפרדה כזו?

השם הגרוע שאנחנו מוציאים למסכים

"המסכים הם דבר שלילי", מודיעים לנו שוב ושוב. הדיבורים בגנות המסכים הפכו כבר לטרנד ארצי ועולמי -  בפרט כשמדובר בשימוש בהם על ידי בני נוער וילדים ובמיוחד כשעוסקים בחינוך והשתמעויותיו. סדרת כתבות ששודרה לאחרונה בערוץ 12 הציגה את המסכים כבעייתיים, ניסתה לשכנע אותנו בנזק שהם מסבים ואף ציידה אותנו במספר טיפים להפחתת השימוש בהם.

אינני טוען שהשימוש במסכים אינו עלול להזיק, בפרט לבני נוער. אני מודע היטב לסכנת ההתמכרות אליהם ולבעיות הנפשיות ואף הפיזיולוגיות שהשימוש בהם עלול לגרום, להסחות הדעת שהוא מזמן וגם לניתוק החברתי שהוא עלול לגרום. עם זאת, אווירת ה"עליהום" עליהם יוצרת בציבור תחושה של מגפה, אולי כמעט קטסטרופה, שהאשמים בה הם המסכים.

בכך, אנחנו מוציאים שם גרוע למה שהוא בעיקר טוב ומיטיב. המסכים לצורותיהם תרמו לנו כה הרבה טוב עד שאנחנו נוטים לקבלו כמובן מאליו. בזכותם אנחנו מקבלים מידע רב באופן זמין, מהיר ונוח, יותר מאי פעם, דבר שתורם להשכלתנו, להנאתנו, ליעילותנו, להשבחת חיינו ועוד. נסו לחשוב לרגע איך היו נראים חיינו בלעדיהם (עלובים למדי).

לא המסכים מזיקים

לא המסכים מזיקים. הם רק כלי. השימוש הלא מתאים והלא נכון בהם הוא שמזיק. אז מדוע להיטפל דווקא למסכים ולא לכלים אחרים שגם להם יש פוטנציאל להזיק? מדוע ילדים שקוראים ספרים או ילדים המשחקים משחקים פיזיים נחשבים לדמויות רצויות לחיקוי גם אם הם עושים זאת שעות רבות מאד ועמוק אל תוך שעות הלילה המאוחרות וגם כשהם מתמכרים אליהם? במהלך ההיסטוריה פותחו המצאות רבות שתרמו לחיינו אך תמיד בשלב מסוים יצאו כנגדם מקטרגים. הנה רשימה חלקית: הטלוויזיה, שנחשבה פעם לאחת הרעות החולות של החברה המודרנית, הרדיו ואפילו העפרון, המצאה עתיקה שטפלו עליה את האשמה שקלות המחיקה של הכתיבה באמצעותה תעורר עצלנות אצל תלמידים. גם כאן, השימוש בהן הוא שעשה את ההבדל בין טוב לרע, ולא הכלים עצמם.

ההפרדה הלא רצויה בין הטכנולוגי ללא טכנולוגי

אחד הגורמים החשובים להטלת האשמה על המסכים ועל כלים דיגיטליים וטכנולוגיים בכלל הוא הסֶגְרֵגַצְיָה, ההפרדה, שאנחנו נוטים לעשות בין הטכנולוגי והדיגיטלי לבין הלא טכנולוגי והלא דיגיטלי. וחשוב יותר - הסֶגְרֵגַצְיָה הזו משבשת את המיזוג בין החדשני לבין המסורתי. למה שחדש מוקצה מקום אחד ולמה שמסורתי מוקצה מקום שונה. זאת, במקום לשלבם באופן טבעי וזורם אחד עם השני. קל לראות זאת למשל, בנוהל הקיים בבתי ספר רבים שבהם מתקיימים שיעורים שבהם נעשה שימוש במחשב ובסמרטפון (כשמרשים להשתמש בו) ושיעורים אחרים, "רגילים" שבהם עדיין משתמשים בטוש ולוח. גישה נכונה הייתה יכולה להאיץ את מיזוגם של כלים טכנולוגיים חדישים עם כלים מסורתיים.

מתבקשת גישה הוליסטית

אנחנו צריכים לאמץ לעצמנו גישה של הסתכלות כוללת, הוליסטית, שלפיה הכלים שאנחנו משתמשים בהם הם רק אמצעים המשרתים אותה. הסתכלות כזו צריכה להתמקד בשימוש בכלים השונים להשגת מטרות חינוכיות, חברתיות ואחרות.

קרוב לודאי שבעתיד הקרוב טכנולוגיות חדשניות אחרות יפרצו לחיינו ויעלו ויתפסו את מקומן של טכנולוגיות אחרות שהן כרגע הדומיננטיות. חלקן כבר קיימות אך עדיין אינן בשימוש נרחב, חלקן עדיין לא פותח כלל וחלקן נמצא רק בשלבים ראשוניים של פיתוח. אילו טכנולוגיות יפרצו לחיינו בעתיד ויתפסו את מקום הטכנולוגיות הרווחות כיום? - האם יהיה זה מיחשוב לביש, מציאות מדומה, מציאות רבודה? ואולי תהיה זו טכנולוגיה של תקשורת ישירה באמצעות מחשבה (ואז אולי יאשימו אותה בהידרדרות השימוש בשפה דבורה)?

בכל דור מגיעות טכנולוגיות חדשניות שמצד אחד תורמות מאד לחיינו ומאידך מהוות בעייה מבחינת הסחות דעת, התמכרות, ועוד. כשיהיו לנו כלים וגישות נכונות להתייחס אליהן, אני מניח שנוכל להחליש את השפעותיהן השליליות ולהגביר את תרומתן לציבור, ללא קשר לטכנולוגיות שיהיו רווחות אז.

בּשֶבַח המַסַכִים/יורם אורעד

הם מסוכנים, הם ממכרים, הם מעוותים את הנוער שלנו, הם מרדדים אותו. אלה הם רק קצת מן הדברים הנאמרים על המכשירים הדיגיטליים בעלי המסכים, ובמיוחד כאשר מדובר על סמרטפונים והמסכים שלהם. השיח סביב סכנת השימוש במסכים, ובמיוחד מסכי הסמרטפונים, נמשך כבר שנים רבות, למעשה מאז הולדתו של הסמטרפון בשנת 2007, והשיח הזה הולך ומתפתח, הולך ומשתכלל.

כל כך הרבה נאמר בגנות המסכים. בפוסט זה אדון דווקא בשבח המסכים ולא בגנותם, בחיוב שבהם ולא בשלילה שבהם.

למה מתנגדים לשימוש במסכים?

ממה נובעת ההתנגדות לשימוש במסכים? תשובה אפשרית לכך היא עצם החידוש. החידוש שובר, משנה ולעתים הופך את השגרה המוכרת לנו ומכריח אותנו לשנות דברים רבים בחיינו - זווית הראיה שלנו, אופן העבודה שלנו, אופן התנהלותנו ועוד.

תשובה אפשרית אחרת היא הבעייתיות המתגלה בשימוש במכשירים הדיגיטליים בעלי המסכים, שכנראה עדיין אין לנו תשובות ברורות כיצד להתייחס אליה ולהתמודד אתה (למרות שכבר חלפו שנים רבות). הבעיות הצצות עקב השימוש בהם הן אכן מגוונות ורבות - בִּיוּש (shaming), הסחת דעת ועוד.

ניתוק מהמציאות - האמנם?

אחת הטענות נגד השימוש במסכים היא הניתוק מהמציאות, שהם יוצרים כביכול, על ידי ההתמקדות במסך ובפעולות שמאפשר המכשיר הדיגיטלי המצויד באותו מסך. אבל מה טיבו של הניתוק הזה (שהוא מדומה בעיניי)? הניתוק הזה משמעותו שימוש במכשיר (בדרך כלל הסמטרפון) לביצוע פעילויות שעשויות להיות דווקא תורמות מאין כמותן להתפתחות האישית ובהן, בין היתר, קליטת מידע מסוגים שונים (טקסטואלי, חזותי, שמיעתי). המידע יכול לבוא לביטוי למשל בקריאת מאמר מעניין ותורם, סיפור טוב, שמיעת מוזיקה מעולה, או צפיה בסרט טוב. נוכל למנות בפעילויות גם תקשורת המתבצעת למשל באמצעות שיחוח (צ'אט), קול ותקשורת ויזואלית. האם נכון לקרוא לכך ניתוק מהמציאות? לדעתי זהו חלק מן המציאות ולא הניתוק ממנה. אנחנו מקיימים קשרים ענפים ומגוונים באמצעות השימוש במסכים.

מַסַכִים לאורך ההיסטוריה

אם נחרוג לרגע מן הסוגיה הדיגיטלית ונרחיב את מבטנו אל מעבר לה, נגלה להפתעתנו שאנחנו מוקפים במסכים כבר דורות רבים. לדוגמה, האם הקיר שעליו מקרינים סרטים בבית קולנוע איננו מסך? האם עיתון הנייר (שאני, דרך אגב, כבר מזמן אינני משתמש בו), איננו מסך? האם הבמה, עליה מוצגת הצגה, איננה מסך, ומהן זירות המשחקים למיניהן (מגרש כדורגל, מגרש כדורסל ועוד) אם לא מסכים? כל אלה הם מסכים, ועוד איך. הם סובלים מהחסרונות שטופלים על המסכים הדיגיטליים אלא שהאחרונים (המסכים הדיגיטליים) מעניקים אפשרויות העולות עליהם לאין שיעור. למשל, באמצעות סמרטפון ניתן לא רק לקרוא מאמר, לשמוע מוזיקה או לצפות בסרט, אלא גם לשתפם עם אחרים בזמן אמת ולקבל עליהם תגובות וחוות דעת.

שאלת ההתמכרות

ומה בנוגע לשאלת ההתמכרות? טענה רווחת נגד המסכים היא שהם ממכרים אבל מה ההבדל בין התמכרות למסכים לבין התמכרויות אחרת, כל התמכרות אחרת - קריאת עיתונים, פתרון תשבצים, שמיעת מוזיקה ועוד? בילדותי ובנערותי, עוד הרבה לפני עידן הסמרטפונים, נהגו להאשים אותי בהתמכרויות לקריאת ספרים, לשמיעת מוזיקה, לצפייה בטלסקופ שלי בכוכבים בשעת לילה מאוחרת ועוד. במה שונות ההתמכרויות האלה מההתמכרות למסכים היום ובמה הן עדיפות עליה?

האם השימוש במסכים הוא ניתוק מהמציאות הטבעית?

חלק מהטענות נגד השימוש במסכים מכוונות לכך שהשימוש בהם יוצר מצב לא טבעי, מצב שבו אנחנו מתנתקים מהמציאות הטבעית ועוברים למציאות חלופית, וירטואלית, מציאות לא טבעית.

האם זה נכון, האם אנחנו מתנתקים מהמציאות הטבעית?

ובכן, מתי בעצם הייתה לנו מציאות שאנחנו קוראים לה "טבעית"? מרגע שבני אדם התחילו להמציא ולברוא דברים כגון בניינים, כבישים, מכשירים מסוגים שונים, החלה המציאות להפוך ללא טבעית. הדברים שהומצאו ופותחו השתלבו במציאות הטבעית והרחיבו את המציאות. הטבעי והמלאכותי המשולבים יחד מהווים את המציאות שלנו. אם כך, מה היא המציאות שאנחנו כביכול מתנתקים ממנה בעת השימוש במסכים? זוהי המציאות של הרחוב שלנו שבו נוסעים כלי רכב, פועלים רמזורים, מאירות נורות חשמל. זוהי המציאות של החדר שלנו שבו פועל מסך טלויזיה, מחשב, וויי פיי, מזגן שממזג לנו את האוויר, נורות חשמל ועוד. כל אלה אינם טבעיים אבל הם חלק מעולמנו. לכן, השיח על התנתקות מהמציאות ה"טבעית" איננו רלוונטי היום (ולמעשה כבר לפני מאות שנים) ואף מגוחך.

מסכים גורמים לניתוק חברתי - האמנם?

אחת הטענות נגד השימוש במסכים היא שהיא גורמת לניתוק מהחיים החברתיים. מדוע? משום שמה שנראה לעין הוא אנשים המתעסקים זמן ממושך בסמטרפונים שלהם או במכשירים דיגיטליים אחרים, במקום לנהל שיח פיזי עם סביבתם. אולם מה שאנחנו רואים הוא בעצם חלק מהקשרים החברתיים החדשים שנוצרים, שמתהווים ממש אל מול עינינו. חלק גדול מן הקשרים החברתיים נוצרים כיום תוך שימוש באמצעים דיגיטליים מצוידים במסכים, מסכים שזוכים להשמצה כה רבה. לכאורה, המצב האנושי החדש הוא התנתקות חברתית אבל בעצם זוהי טעות אופטית - מדובר על מצב חברתי חדש, הפוך מניתוק. זהו מצב של טוויית קשרים חברתיים וחיזוק קשרים חברתיים, בסגנון חדש, במהות חדשה, מצב שבו הקשרים החברתיים דווקא הופכים לעשירים יותר, זמינים וחופשיים יותר עקב האפשרויות המגוונות והמרובות של יצירת קשרים. נכון, החלק הפיזי תופס פחות מקום אבל החלק הוירטואלי מפצה על כך ואולי אף יותר ממפצה. דוגמאות לכך אינן חסרות: שימוש באימוג'ים לביטוי רגשות, תחושות ועמדות, קיום רב שיח המלווה בסרטונים, טקסטים, קטעי שמע ותמונות, המשמשים להמחשה, משחקים משותפים עם אנשים הנמצאים במקומות שונים ועוד. השימוש במסכים מאפשר גם ביטוי חברתי חופשי בהרבה לחלק גדול מהאוכלוסייה המתקשה להתבטא בעל פה מסיבות שונות (פחד קהל, קשיים בהתבטאות שוטפת בעל פה ועוד).

***

המסכים קיימים סביבנו. הם מצויים בכל מקום. במקום למנוע את השימוש בהם כדאי דווקא לעודד אותו, תוך התמקדות במטרות ראויות שברצוננו להשיג. מטרות כאלה אינן חסרות: למידה מהנה ופורה, יצירה וחיזוק של קשרים חברתיים, הרחבת האפשרויות של החלפת דעות בין בני אדם והעשרתה,  ועוד.

מסכים מרחפים באוויר

ציור: הלל שלפין

כמה פעמים הרצתם יותר מדי יישומים במחשב שלכם - כרטיסיות בדפדפן, מסמכי וורד, מסמכי פידיאף, ועוד? קשה לכם לוותר עליהם אך הגודש מכביד עליכם. נכון שניתן לעבוד עם שני מחשבים במקביל ולהקל על הבעיה אבל זה עדיין פתרון חלקי בלבד.

בכתבה The Desktop of the Future Is Coming  מוצג פיתוח המבטיח לפתור את הבעיה הזאת באמצעות הצבת מסכים וירטואליים המרחפים באוויר. כל זאת, בעתיד הלא כל כך רחוק. הפיתוח מאפשר למשתמש להציב מסכים וירטואליים רבים באוויר, להזיזם ממקום למקום, למתוח אותם ולכווצם. כדי לעשות זאת המשתמש צריך לחבוש על ראשו מערכת מיוחדת של מציאות מדומה, המאפשרת זאת. ההמצאה עובדת גם עם הסמרטפון ומאפשרת שליפת הודעות, תזכורות ופתקים מתוכו והצבתם באוויר במקום רצוי וגם תמונות וסרטוני וידיאו. אבטיפוס של הפיתוח כבר פועל ומנכ"ל חברת הסטרטאפ שהמציאה אותו, מֵרון גריבז (Meron Gribetz) כבר משתמש בו לצרכיו כגון כתיבת אימיילים ושימוש ביומן.

יתרונות הפיתוח הם ברורים. הוא יאפשר את הגמשת העבודה, את ייעולה וגם את האפשרות לגוון אותה ולהפוך אותה לפחות משעממת. זאת, על ידי האפשרות להציב תמונות ואובייקטים אחרים סביבנו. בלחיצת כפתור נוכל לקבל כמה מסכים שנרצה ו"לתלות" אותם מסביבנו איפה שנרצה. נוכל לשנות את גודלם לפי דרגת חשיבותם עבורנו ולפי המידה שבה הם רלוונטיים לנו וכל זאת בלי להיפטר מהם ותוך אפשרות לראות מה מופיע בכל מסך. נוכל לשנות את צורתם כדי להפוך אותה למעניינת יותר. ואז... בכל רגע שנרצה נוכל לפנות את הכל בבת אחת בלחיצת כפתור .

מערכת ראש למציאות מדומה

לא רק מסכים מרחפים

אני מניח שבהמשך התקדמותו של הפיתוח הטכנולוגי הזה, ניתן יהיה להשתמש לא רק במסכים וירטואליים אלא לאפשר גם אביזרי מחשב וירטואליים. אביזרים כאלה יהיו למשל מקלדת ועכבר (או במקום עכבר - אמצעי הצבעה אחר כלשהו). כך, ניתן יהיה להציג את המקלדת והעכבר באוויר (או בכל מקום אחר). ניתן יהיה לבחור גם את צורתם, צבעם ומאפיינים אחרים שלהם.

הטכנולוגיה תאפשר לנו גם להקיף את עצמנו בחפצים אחרים שאינם מסכים, כגון תמונות, פסלים, חפצי נוי. היא תאפשר לנו גם לשנות אותם. למעשה, ניתן יהיה אפילו לשנות את תפאורת מקום העבודה שלנו. מן הסתם יהיו סטים שלמים של תפאורות שניתן יהיה לבחור מתוכן ו"להיזרק" אליהן בלחיצת כפתור. חישבו למשל על תפאורת בית קפה, חוף ים, ואפילו תפאורה של תערוכת אמנות במוזיאון. ניתן גם יהיה לשנות את מאפייני התפאורה. למשל עבור תפאורה של חוף ים ניתן יהיה לבחור מצב של  שקיעה, ערב, זריחה או צהרי היום, או לשנות את הגוון של מרכיבים שונים בתפאורה כגון צבע החול או צבע השמים.

לנגוע, למשש וללחוץ

קרוב לוודאי שההתקדמות בטכנולוגיה ההאפטית (טכנולוגיה האפטית, (Haptic technology)  תאפשר גם את היכולת לתחושת מגע במסכים השונים וגם במקלדת והעכבר (הטכנולוגיה ההאפטית היא טכנולוגיה המאפשרת תחושת מגע של חפץ וירטואלי). כך, ניתן יהיה לחוש במרקם של החפצים השונים - מסכים או חפצים אחרים. הטכנולוגיה ההאפטית תאפשר גם מניפולציות שונות על המסכים, למשל באמצעות הפעלת כוחות שונים עליהם. לדוגמה, הפעלת כוחות בעוצמות שונות תאפשר הרחבה או כיווץ שלהם. ניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיה ההאפטית גם להפעלת אפשרויות שונות על אביזרי המחשב. למשל, לחיצה חזקה על העכבר תגרום להצבת סמן העכבר במקום רצוי על המסך ולחיצה חלשה עליו תשמש לגלגול המסך. הטכנולוגיה ההאפטית תאפשר לחוש במרקם של חפצים שונים בסביבתנו, שאינם מסכים או אביזרי מחשב, כגון חפצי נוי, פסלים ותמונות. כך, למשל, נוכל למשש תמונה שהיא שכפול וירטואלי של התמונה המקורית ולחוש במרקם של שכבות הצבע השונות שעליה או בקימורים של פסלים או של חפצי נוי.

משימוש במערכת ראש ייחודית לצפייה בעיניים חשופות

בשלב הראשון השימוש בטכנולוגיה יתבצע כנראה באמצעות מערכת ראש ייחודית הדומה למערכת הראש של האבטיפוס שכבר פועל. היא תכלול משקפיים שיאפשרו צפיה בתלת מימד, אולם בהמשך ואולי זמן לא רב לאחר מכן, ייתכן ולא יהיה עוד צורך בה הודות להתפתחות טכנולוגיית התלת מימד שתאפשר לצפות בדמויות ובחפצים בתלת מימד בעיניים חשופות. כבר כיום קיימות טכנולוגיות תלת מימד שכנראה יאפשרו בקרוב הצגת תמונות תלת מימד בסמרטפונים, טבלטים וטלוויזיות, ללא צורך במשקפיים מיוחדים.

תלת מימד בסמרטפון, ללא צורך במשקפיים

                               

***

כאמור, הפיתוח מצוי עדיין בשלב של אבטיפוס אבל כבר עובד, כרגע אמנם רק באמצעות מערכת הראש המיוחדת. ואולם בהמשך, טכנולוגיות חדשות שיפותחו או טכנולוגיות קיימות שטרם הבשילו, יאפשרו לנו לעשות זאת גם ללא מערכת ראש מיוחדת.

האם בעתיד נסתכל על שולחן העבודה הנוכחי שלנו כפי שאנחנו מסתכלים כיום על שולחן העבודה המיושן של פעם, שאפשר כתיבה באמצעות עט ונייר או לכל היותר באמצעות מכונת כתיבה?