החלל קורא לנו - משימות חלל עתידיות/יורם אורעד

 

עתיד מרתק ומרגש מצפה לנו בחקר החלל. בסקירה הקצרה שלפניכם מתוארות שבע משימות חלל עתידיות, מתוך רבות, רובן של נאס"א ואחת של סוכנות החלל האירופית.

טעימה קטנטנה מן העתיד הנפלא של חקר החלל.

משימות חלל הן מסקרנות, מרגשות ומעוררות את הדמיון אולי כי  מטרתן להגיע אל עולמות זרים ומסתוריים שמחוץ לעולמנו המוכר - כדור הארץ, ולחקור אותם. המשימות משתכללות בהתמדה, הופכות נועזות יותר וחוקרות יעדים אתגריים יותר. נראה שההתרגשות מהן והציפייה אליהן אינן נרגעות עם הזמן אלא אף מתגברות.

משימות חלל רבות ומגוונות מתוכננות לעתיד הקרוב והגוף הבולט ביותר המוביל אותן הוא נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית.

בהחלט יש למה לצפות.

הנה טעימה קטנטנה ממשימות החלל הצפויות לנו בעתיד הקרוב:

תכנית ארטֵמִיס: האדם האחרון נחת על הירח בשנת 1972. ארטֵמִיס היא תכנית לחזרה אל הירח שמובילה נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית, בשיתוף עם מדינות שותפות רבות, ביניהן ישראל. במסגרת התוכנית יתבצע מחקר על תנאי חיים בחלל, ובפרט על הירח, תיבנה מושבה מתפקדת על הירח ותוקם תשתית לשימוש בירח כבסיס לשיגורים לחלל העמוק, כגון למאדים. 

החזרה לירח תיעשה בשלבים, שכל אחד מהן הוא משימה בפני עצמה:

ארטמיס 1 תהיה משימה בלתי מאוישת. חללית ללא אנשים (אוריון) תשוגר להקפת הירח ואז תוחזר לכדור הארץ. המשימה תימשך בין 26 ל-42 יום שלפחות בשישה מתוכם היא תקיף את הירח. המשימה הייתה אמורה לצאת לדרכה בסוף אוגוסט השנה אבל שיגורה נדחה שוב ושוב והיא תשוגר בקרוב.

ארטמיס 2 תהיה המשימה המאוישת הראשונה של התכנית. היא תישא 4 חברי צוות אל הירח, תקיף אותו ותחזור לכדור הארץ. המשימה תשוגר בשנת 2024.

ארטמיס 3 היא המשימה הראשונה שבה ינחתו אסטרונאוטים על הירח. שני אסטרונאוטים, בהם אישה, ינחתו בקוטב הדרומי שלו. בחללית, אוריון, שתגיע אל הירח יהיו 4 אסטרונאוטים. בתחילה תגיע החללית אל תחנת חלל בשם גייטוויי שתוצב במסלול קבוע סביב הירח עוד לפני הגעת אוריון אליו. אוריון תתחבר אליה ואנשי הצוות ייכנסו לתוכה. שניים מהם יונחתו על הירח, בחללית מיוחדת, שתישא אותם מגייטווי אל הירח ובסיום משימתם תחזירם לגייטוויי. הם ישהו בירח 6.5 ימים, בעוד שני האחרים יישארו במסלול סביבו ויבצעו שורת תצפיות מדעיות כולל בדיקת קרח מים המצוי בקוטב הדרומי. המשימה תשוגר בשנת 2025.

ארטמיס 4 תהיה משימה שעיקר תפקידה הוא הרכבת חלקים חדשים בגייטוויי. המשימה תשוגר בשנת 2026.

משימת דראגון פליי (Dragonfly) לטיטאן: משימה שתשוגר לטיטאן, ירחו הקרחי של שבתאי. היא תישא מסוק ייחודי שיטוס בשמי טיטאן. החללית תשוגר בשנת 2027 על ידי נאס"א ותגיע לטיטאן בשנת 2034. היא תחקור אותו במשך 2.7 שנים. טיטאן מוקף בשכבת אטמוספירה עבה (המורכבת כמעט כולה מחנקן) שצפיפותה פי 4 מזו של אטמוספירת כדור הארץ. הצפיפות הגדולה תאפשר למסוק לטוס ברחבי טיטאן ולבקר באתרים שונים בו, תוך נשיאת מטען מדעי למיקומים שונים על פניו. מאחר שטיטאן דומה במידה מסוימת לכדור הארץ התקווה היא שהמשימה תשפוך אור על התפתחות החיים על פני כוכב הלכת שלנו. דראגון פליי תחקור גם את אטמוספירת טיטאן ואת האוקיינוס התת קרקעי שלו.

דראגון פליי מגיעה אל טיטאן

משימת דה וינצ'י (DAVINCI): מטרת המשימה, שאותה תשגר נאס"א בסוף העשור הנוכחי היא לחקור את המקור, ההתפתחות והמצב העכשווי של כוכב הלכת נוגה. זאת, באופן מפורט ביותר מקצה העננים שלו ועד שטח פניו. בין היתר היא תנסה לספק תשובה לשאלה האם נוגה היה רטוב ומאפשר חיים בעבר. המשימה קרויה על שם המדען והאמן הגדול ליאונרדו דה וינצ'י. החללית תישא גשושית שתוצנח לעבר פני השטח של נוגה, בעוד החללית שממנה תוצנח הגשושית תשמש כממסר לתקשורת בין הגשושית לבין כדור הארץ. תנאי הסביבה של נוגה הם קיצוניים מאד וכוללים לחץ גבוה ביותר העלול למעוך את הגשושית ועננים חומציים שיכולים להמיס את רוב המתכות. חום פני השטח של נוגה כה גדול עד שהוא מספיק להמסת עופרת. לכן, הגשושית תהיה עשויה טיטניום, אחת המתכות החזקות ביותר. קוטר הגשושית יהיה מטר. ברגע שהיא תתחיל לרדת אל פני הקרקע של נוגה, ישתחרר ממנה מצנח שיאט את נפילתה. לאחר שתעבור מחצית מהדרך למטה לא יהיה עוד צורך במצנח משום שצפיפות האטמוספירה תהיה גדולה דיה כדי לגרום להאטתה באופן טבעי. היא תנחת על פני השטח כמו אבן הנופלת במים. 

הגשושית של החללית דה וינצ'י נוחתת על נוגה

אריאל (ARIEL) - משימה של סוכנות החלל האירופית לבחינת אטמוספירות של כוכבי לכת חוץ שמשיים (Exoplanets). במסגרת המשימה ייבחנו לפחות 1000 כוכבי לכת חוץ ארציים. סוכנות החלל האירופית תשגר את המשימה בשנת 2029. אריאל תחקור את המבנה הכימי של אטמוספירות כוכבי הלכת האלה. באמצעותה, ינסו המדענים לקבל תשובה על האופן בו נוצרות מערכות של כוכבי לכת ואיך הן מתפתחות וכן ללמוד איך התפתחותן מושפעת מהשמש שלהן. אריאל תבחן אוכלוסיה מגוונת של כוכבי לכת חוץ שמשיים בסביבות מגוונות ותתמקד בכוכבי לכת חמים המקיפים את השמש שלהם במרחק קצר.

חוזרים אל הירח בהדרגה/יורם אורעד

 

מסעה של ארטֵמִיס 1 מכדור הארץ לירח וחזרה

נחיתת אנשים על הירח לאחר עשרות שנים שלא היינו בו נראית קרובה. אם הכל יתנהל כשורה, תתחיל תכנית ארטֵמִיס להחזרת אנשים אל הירח ולהקמת בסיס על פניו, לקרום עור וגידים כבר באוגוסט השנה. אז, יתבצע שיגור בלתי מאויש של החללית אוריון אל הירח ובשנת 2024 היא גם תישא אליו אסטרונאוטים ותקיף אותו. הנחיתה על הירח תתבצע רק בשנת 2025. 

עשרות שנים לאחר נחיתת האסטרונאוט האחרון  על הירח (בשנת 1972), אנחנו חוזרים אליו אבל בזהירות ובהדרגה. אם הכל יתנהל כמתוכנן, המשימה הראשונה של תכנית ארטֵמִיס לשיגור אנשים לירח ולהנחתתם על פניו, תצא לדרך באוגוסט השנה. את התכנית מובילה נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית, בשיתוף עם מדינות שותפות רבות, ביניהן ישראל. משימתה היא שיגור בני אדם אל הירח, במיוחד אל הקוטב הדרומי שלו, שבו יש מים בצורת קרח, משאב חיוני לקיומה של מושבה אנושית על פניו.

לארטֵמִיס שלוש מטרות עיקריות: מחקר על תנאי חיים בחלל, ובפרט על הירח, בניית מושבה מתפקדת על הירח ושימוש בירח כבסיס לשיגורים לחלל העמוק, כגון שיגורים מאוישים למאדים.

אוריון טסה לירח

החללית אוריון היא שתישא את האסטרונאוטים לירח. אוריון מיועדת לשאת 4-6 אנשי צוות למסלול סביב הירח ובסופו של דבר היא תשמש גם לטיסות חלל מאוישות למאדים ולאסטרואידים. מסתה היא כ-21 טונות ויש בה שני חלקים - תא השירות ותא הצוות. קוטר תא הצוות 5 מטרים  וגובהו 3 מטרים, והוא מצוייד במערכת הצגת נתונים מתקדמת, יכולת עגינה אוטומטית, בית שימוש כמו בתחנת החלל הבינלאומית ואטמוספירה פנימית המכילה חמצן וחנקן. התא יוכל לספק מגורים לצוות במשך 21 יום. תא השירות מכיל את מערכות ההנעה העיקריות של החללית ואת מערכות קיום החיים לאסטרונאוטים ויוכל לשמש גם למטען ולכלים מדעיים. בניגוד לתא הצוות, תא השירות הוא חד-פעמי, ולאחר סיום תפקידו ייפרד מתא הצוות ויישרף באטמוספירה.

החללית אוריון

אל הירח בשלבים

תכנית ארטמיס תתבצע בשלבים, כאשר כל שלב יהיה מורכב מקודמו.

ארטמיס 1 תהיה משימה בלתי מאוישת. במסגרתה תישלח החללית אוריון למסלול סביב הירח ואז תוחזר לכדור הארץ. המשימה אמורה להימשך בין 26 ל-42 יום שמתוכם לפחות שישה ימים תשהה החללית במסלול סביב הירח. לאחר מכן היא תחזור לכדור הארץ. בהגיעה לקרבתו היא תיפרד מתא השירות שלה, תחדור אל האטמוספירה ולאחר האטת מהירותה ייפרשו מעליה מצנחים שינחיתו אותה על הים. שיגורה של ארטמיס 1 צפוי באוגוסט השנה.

ארטמיס 2 תהיה המשימה המאויישת הראשונה בדרך לירח במסגרת תוכנית ארטמיס. היא תישא 4 חברי צוות אל הירח. בתחילה היא תקיף את כדור הארץ תוך כדי בחינה מקיפה של מערכות החללית אוריון. לאחר מכן תואץ החללית לכיוון הירח, תקיף אותו ותחזור לכדור הארץ. המשימה תשוגר בשנת 2024.

ארטמיס 3 תהיה המשימה הראשונה במסגרת התכנית. במסגרת משימה זו ינחתו אסטרונאוטים על פני הירח. האסטרונאוטים ינחתו בקוטב הדרומי של הירח. הכוונה היא להנחית שני אסטרונאוטים על הירח שביניהם אישה אחת. בחללית אוריון, שתגיע אל הירח יהיו 4 אסטרונאוטים. החללית תגיע בתחילה אל תחנת חלל קטנה בשם גייטוויי. גייטווי תוכן מראש ותוצב במסלול סביב הירח בעוד מועד, לפני הגעת החללית אוריון לירח. כשאוריון עם צוותה תגיע, היא תתחבר אל גייטוויי ואנשי הצוות ייכנסו לתוכה. שניים מהם יונחתו על הירח, ישהו על פניו במשך 6.5 ימים, בעוד האחרים יישארו במסלול סביבו. השניים ישתמשו בחללית מיוחדת לנחיתתם, שתישא את שני האסטרונאוטים מגייטווי, תנחית אותם על פני הירח ובסיום משימתם תחזירם בחזרה אל תחנת החלל גייטוויי. כשהם יהיו על פניו הם יבצעו שורה של תצפיות מדעיות כולל בדיקה של קרח מים המצוי בקוטב הדרומי. בנחיתתם יצפה להם ציוד שיישלח בעוד מועד ויכלול בין היתר רוֹבֵר שבאמצעותו יוכלו לבצע את שיטוטיהם על פני הירח. ניתן יהיה לשלוט ברובר גם מרחוק. המשימה תשוגר בשנת 2025.

ארטמיס 4 תהיה משימה שעיקר תפקידה הוא הרכבת חלקים חדשים בגייטוויי, תחנת החלל שתוצב במסלול קבוע סביב הירח. המשימה תשוגר בשנת 2026

ארטמיס 5 ומעלה יהיו משימות להנחתת בני אדם על הירח, שינצלו את התשתיות ההולכות וגדלות שעל פני הירח. כמות התשתיות אמורה לגדול עקב שיגור מתמשך של משימות תמיכה שבהן יובאו אל הירח כלים שונים כגון מגורים, רוברים וכלים מדעיים.

נוסעים אל כוכבים רחוקים/יורם אורעד

 

מימין - ספינת דורות, משמאל - אסטרונאוטים בעירות מושהית

טיסות חלל למרחקים ארוכים מאד יימשכו עשרות, מאות ואולי אלפי שנים. לשם מה אנו צריכים אותן, כיצד הן יוכלו להתבצע ומה יהיו האתגרים בטיסות כאלו?

 

לנסוע הרחק בחלל מעבר לתחומי מערכת השמש שלנו, אל מערכות שמש אחרות, הוא אחד מחלומותיו המרגשים והמלהיבים ביותר של האדם. אנחנו  עדיין רחוקים מאד מהאפשרות לעשות זאת. טיסות חלל ארוכות טווח דורשות אנרגיה, ידע ומשאבים שאין לנו אותם עדיין אבל אולי יהיו לנו בעתיד הלא כל כך רחוק, אולי עוד במאה ה-21.

 

למה לנסוע למרחקים כאלה?

למה לנו לטוס כל כך רחוק והאם זה שווה את המאמץ?

אפשר למנות לפחות שתי סיבות שונות לכך(ויש יותר). האחת היא הסקרנות האנושית. סיבה אחרת היא הצורך בגיבוי לקיום האנושי. סכנות שונות מאיימות על עתיד כדור הארץ וביניהן ההתחממות הגלובלית ופגיעת גופים גדולים בו שעשויים אולי להשמיד את האנושות. מסע חלל ארוך טווח למציאת גרם שמים מתאים לחיים אנושיים עשוי לאתר מקום חליפי עבור האנושות למקרה של איום על קיומה.

 

איך נוסעים למרחקים כאלה?

למרות שהמרחקים בתוך מערכת השמש גדולים מאד, הרי שמחוצה לה מצפים לנו מרחקים גדולים בהרבה, תהומות חלל בגודל בלתי נתפס. במהירויות הטיסה הנוכחיות של החלליות יחלפו אלפי שנים עד שחללית תגיע לכוכב (שמש) הקרוב ביותר, פרוקסימה קנטאורי. 

אפשר לנסות לערוך טיסות חלל לכוכבים רחוקים בחלליות לא מאוישות. טיסות החלל הופכות למסובכות בהרבה כאשר מדובר בחלליות מאוישות, בין היתר עקב הצורך להגן על הגוף האנושי מהפעלת כוחות חזקים בעת האצת החללית, קרינה מזיקה מן החלל והיעדר כבידה. מצד שני, דווקא טיסות החלל המאוישות הן המעניינות יותר.

קיימות מספר אפשרויות לטיסות חלל מאוישות אל מחוץ למערכת השמש. הנה כמה מהן:

• ספינת דורות: גם כשיעמדו לרשותנו חלליות בעלי מהירויות גבוהות בהרבה מאלה של היום, עשויות לחלוף עשרות, מאות ואולי אלפי שנים עד להגעתן אל היעד, גם אם הוא יהיה קרוב יחסית (במונחים אסטרונומיים). ספינת הדורות היא אולי אפשרות להתמודד עם משך הזמן הארוך. זוהי חללית ענקית שבתוכה אלפי ואולי רבבות בני אדם שיתחזקו את החללית ויביאו דורות של צאצאים. מי שיגיעו ליעד יהיו צאצאיהם של אלה שנשלחו מכדור הארץ. ספינת הדורות תהיה חללית שתקיים את עצמה ממש כמו עולם המתקיים בעצמו.

• עירנות מושהית (Suspended animation): עירנות מושהית היא האטה זמנית של התהליכים הביולוגיים בגוף באופן כזה שהתהליכים החיוניים ממשיכים להתקיים. הכוונה היא שאנשי החללית יוכנסו למצב של עירנות מושהית בתחילת טיסת החלל ויתעוררו מעט לפני הגיעם אל יעדם. כבר כיום נעשים ניסיונות מוצלחים בעירנות מושהית. מדענים מצליחים להוריד את טמפרטורת הגוף של מטופלים במספר מעלות צלזיוס וכך להאט את התהליכים הביולוגיים שלהם, כדי לאפשר טיפול משופר בהם. הדבר נעשה כיום באופן שגרתי. נעשו גם כבר ניסיונות מוצלחים להורדת טמפרטורת הגוף למעט מעל טמפרטורת הקפאון, אך למשך שעות בודדות בלבד. עם התקדמות הטכנולוגיה ייתכן שניתן יהיה להאריך זמן זה לימים, לשבועות, לחודשים, עד שלבסוף ניתן יהיה להכניס אנשים לעירנות מושהית למשך טיסת חלל בין-כוכבית שלמה.

• ספינת עוברים: ספינה רובוטית אוטומטית תישא בקרבה עוברים מוקפאים. לקראת הגעתה ליעדה הם יופשרו ויגודלו בתוך רחם מלאכותית. בני האדם שייווצרו כך יהוו ביחד מושבת חלל אנושית שתתכונן ליעד ותחקור אותו.

• העלאת התודעה האנושית למחשב: התודעה המצויה במוחות הנוסעים, תועלה למחשב. כשיגיעו ליעדם היא תועבר אל גופים אנושיים מלאכותיים. אפשרות זו תחסוך באנרגיה, מזון וצרכים אנושיים אחרים שלולא כן יהיה צורך לספקם במהלך המסע.

 

בעיות טכנולוגיות ומוסריות

אחת הבעיות הטכנולוגיות בטיסות בין-כוכביות היא האבק המצוי בחלל הבין-כוכבי. מדובר אמנם באבק בדלילות נמוכה ביותר, אבל במהירויות שבהן יטוסו החלליות עלול המפגש בינן לבינו  לשחוק אותן בהדרגה וגם לחממן עקב החיכוך אתו. דבר זה יחייב ליצור מערכת שתגן מפני השחיקה ומפני החום. החלליות עלולות להיתקל גם בגופים גדולים, העלולים לפגוע בהן קשות או אף להשמידן. כדי להתמודד עם כך יהיה צורך לפתח מערכת אמינה ומדויקת לאיתור גופים נעים בחלל העלולים לפגוע בחלליות ולנטרל אותם או לחילופין להתחמק מהם. 

גם התקשורת עם החלליות תהיה בעייתית. קשה יהיה לקיים תקשורת סבירה עם חלליות במרחקים כאלה. תשדורת רדיו שתישלח לחללית במרחק גדול תגיע אליה רק כעבור שנים, עשרות שנים ואולי הרבה יותר, ובאותו אופן גם התשדורת החוזרת. במצב כזה, החלליות ואנשיהן יימצאו למעשה בבידור מוחלט. 

מסע בין-כוכבי עלול לאתגר גם מבחינה מוסרית. למשל, איזו זכות תהיה לנו לכפות על בני אדם להיוולד בספינת דורות או בספינת עוברים. איזו זכות תהיה לנו לשלוח אותם בשם רעיון שאיש לא התייעץ אתם בנוגע אליו? הבעיה המוסרית של ספינת עוברים גדולה אף יותר שכן מדובר על בני אדם שיגדלו ללא השגחה והכוונה הורית. 

 

 

נפגשים במאדים/יורם אורעד

ציור: הלל שלפין

שלוש חלליות של שלוש אומות שונות עושות עתה את דרכן למאדים והן יגיעו אליו בקרוב, יחקרו את פני הקרקע שלו, יחפשו מים, יתורו אחרי עדויות לחיים ועוד.

הוא מנצנץ לו בהיר ואדמדם בשמי הלילה. זהו מאדים (Mars), כוכב הלכת הרביעי במערכת השמש הנע במרחק של 207-249 מיליון קילומטרים מהשמש. בקרוב יגיעו אליו שלוש חלליות בלתי מאוישות משלוש מדינות שונות, והן עושות את דרכן אליו ממש עכשיו. כולן שוגרו בחודש יולי. החלליות הן אָמַל (תקווה בערבית) של איחוד האמירויות הערביות, פֶּרסֶוֵרֶנס (התמדה באנגלית), של ארצות הברית וטיאַנווֵן-1 (טיאַנווֵן - שאלות שמיימייות במנדרינית) של סין. הן עתידות להגיע למאדים בפברואר 2021.

חלליות שונות, מטרות שונות

לכל חללית מטרות ייחודיות משלה. קיימים ארבעה סוגי משימות למאדים (הרלוונטיים גם לגרמי שמים אחרים). האחד הוא מעבר קרוב (flyby) שבו החללית עוברת בסמוך למאדים ואוספת עליו נתונים. השני הוא הקפה (orbiting), ומהותו הקפת כוכב הלכת תוך איסוף נתונים עליו. השלישי הוא נחיתה (landing) על מאדים. הרביעי הוא סיור על מאדים (roving). המשוכללת בשלושת החלליות היא החללית הסינית. היא תבצע שלוש סוגי משימות - הקפת מאדים, נחיתה עליו וסיור על פניו. טיאַנווֵן-1 מורכבת ממקפת, נחתת ורוֹבֶר (רכב שמסוגל לנוע על פני כוכב לכת).  מטרות המשימה הן חיפוש עדויות לחיים על מאדים בהווה ובעבר ולימוד סביבתו. החללית עתידה להיכנס למסלול סביב מאדים בפברואר 2021 ולאחר חודשיים ינחתו עליו הנחתת שלה ובה הרובר. באמצעות מצלמה בהפרדה גבוהה, תמפה המקפת שלה את פני מאדים, תאפיין את מבנהו הגיאולוגי ותחפש אחר מים וקרח. הרובר יחקור את הרכב הקרקע שלו ויחפש עדויות לקיום מים תת קרקעיים בו. הוא יאסוף מידע על אטמוספירת כוכב הלכת כדי לתעד שינויי אקלים. המידע שייאסף יאפשר לבדוק את מידת התאמתו של מאדים ליישוב בני אדם בו.

החללית פֶּרסֶוֵרֶנס תבצע שני סוגי משימות - נחיתה וסיור. היא תחקור את האפשרות לקיום חיים במאדים בעבר. פֶּרסֶוֵרֶנס תאסוף דגימות סלעים שמאוחר יותר יובאו אל כדור הארץ בחלליות עתידיות. 

אָמַל, חללית איחוד האמירויות הערביות, תבצע רק סוג אחד של משימה - הקפת מאדים. היא תחקור את השינויים באטמוספירת מאדים ותספק לראשונה מפת מזג אוויר כוללת שלו. אָמַל תישא מצלמה באור נראה ומיכשור שינתח את כוכב הלכת בקרינה תת אדומה ובקרינה על סגולה. 

שילוח בחלון השיגור

מאדים מקיף את השמש במרחק של 207-249 מיליון קילומטרים. כדור הארץ מקיף את השמש במסלול אליפטי שמרחקו ממנה 150-152 מיליון קילומטרים. מאחר שכדור הארץ ומאדים עושים הקפה אחת סביב השמש בזמנים שונים (כדור הארץ - 365 יממות ומאדים - 687 יממות) המרחקים ביניהם משתנים כל העת. המרחק הקרוב ביותר ביניהם הוא פחות משישים מיליון קילומטרים והגדול ביותר למעלה מ-400 מיליון קילומטרים. אחת ל-780 יום קיימת הזדמנות לשלוח חללית שתגיע למאדים בזמן קצר יחסית עקב הקרבה הגדולה בינו לבין כדור הארץ. תקופת ההזדמנות הזו נקראת בשם חלון שיגור והיא הזמן הטוב ביותר לשיגור חללית למאדים, עקב הקרבה הגדולה. שלושת החלליות משוגרות בחלון השיגור למאדים וכך מתקצרת תקופת הגעתן אליו.

 

מסלוליהם של כדור הארץ ומאדים סביב השמש (התרשים אינו לפי קנה מידה מציאותי). מקור: NASA

עתיד של שיתופי פעולה במאדים

משימת חלל למאדים היא מורכבת מאוד ויקרה מאוד. היא כוללת שיגור חללית למאדים, מעקב אחריה עד למאדים, מעקב ותיחזוק שלה בדרכה אליו ומעקב ותיחזוק של פעילותה לאחר הגעתה למאדים. בעתיד, חלק מהמשימות יהיו מאוישות, דבר שיגביר מאד את המורכבות ואת המחיר. כיום, מדינות משגרות למאדים חלליות עצמאיות משלהן. שיתופי פעולה בין מדינות לביצוע שיגורים יוכלו להקל באופן משמעותי על הטיפול במורכבות המשימות ולהפחית את מחירן לכל מדינה שתיקח חלק במשימה (כי המחיר יתחלק בין המדינות המשתתפות). יש להניח, או לפחות לקוות, שיוזמות להקמת שותפויות חלליות לשילוח חלליות למאדים, אכן יופיעו. הן יוכלו לתרום גם לחיזוק הקשרים בין המדינות המשתתפות, בנושאי חלל ובנושאים אחרים - כלכליים, חברתיים ואחרים.

וברוח ימים אלה של הסכם השלום שנחתם בין ישראל לאיחוד האמירויות, אולי נוכל לקוות גם לשיתופי פעולה במשימת מאדים עתידית משותפת שלנו עם איחוד האמירויות.

חלל מאיים/יורם אורעד

רגע הפיצוץ של מעבורת החלל צ'אלנג'ר בינואר 1986

השמחה הייתה גדולה וכך גם הפחד והעצב שאחריה. כל מי שכבר מלאו לו עשרים זוכר מן הסתם את השמחה הגדולה בישראל, ולאחר מכן את האימה הגדולה, כשאסטרונאוט ישראלי ראשון שוגר לחלל ולאחר מכן נספה כשחזרה החללית שבה שהה עם עוד 6 אנשי צוות, לכדור הארץ. ב-16 בינואר 2003 שוגרה החללית קולומביה עם 7 אסטרונאוטים, ובהם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. בתום שבועיים של מסע מוצלח בחלל הסתיימה המשימה באסון כאשר במהלך הכניסה אל אטמוספירת כדור הארץ התפרקה החללית לחלקים וכל אנשי צוותה ניספו. אסון זכור לנו במיוחד, הישראלים, וכואב לנו במיוחד אבל היו עוד אסונות חלל. אסון החללית סויוז 11 הוא אחד מהם. סויוז 11 המריאה בתחילת יוני 1971 מקזחסטן (אז, חלק מברית המועצות) עם שלושה קוסמונאוטים אל תחנת החלל סאליוט והגיעה אליה בשלום. כשחזרה אל כדור הארץ התגלתה תקלה באחד משסתומי האוויר של החללית שגרמה לפתיחה מוקדמת שלו. עקב כך שוחרר החוצה אוויר שהיה בתוך החללית. כמות האוויר בחללית ולחץ האוויר פחתו במהירות, הקוסמונאוטים לקו בדום לב ומתו.

תאונות ואסונות תחבורה מתרחשים כל העת לא רק בחלל אלא גם בכלי תחבורה על פני כדור הארץ - במטוסים, במכוניות, בספינות ועוד. מספר הנספים בהם עד כה היה רב לאין ערוך מאשר באסונות החלל. אז מה גורם לנו להתרגש ולפחד כל כך מתאונות חלל ביחס לאסונות תחבורתיים אחרים המתרחשים ללא הרף סביבנו? 

הנה שלוש סיבות אפשריות לכך:

החלל הוא הסביבה המנוכרת ביותר

החלל הוא הסביבה המנוכרת ביותר המוכרת לאדם, מנוכרת בהרבה מהמדבר, מהקטבים, מהג'ונגל, ומהים. בכל הסביבות האלה ובסביבות אחרות קיים לפחות אוויר לנשימה ולחץ אוויר מתאים לחיים, דברים הנעדרים בחלל.

צעיר וחדש הוא גם לא יציב ולא בטוח

תחבורת חלל היא צעירה יחסית. החדש נתפס כמשהו בלתי יציב, בלתי בטוח ומפחיד הטומן בתוכו סכנות. לפחד מהחדש יש גם צידוק רציונלי משום שבטכנולוגיה צעירה, החשש הוא שעדיין לא נלמדו מספיק לקחים, החשובים לשיפורה ולהפיכתה לבטיחותית יותר.

תחבורת החלל עדיין איננה נחלת הציבור הרחב

השימוש במטוסים ידע תקופה קצרה יחסית שבה הוטסו בהם בני אדם בודדים. לאחר מכן הגיע השימוש במטוסים אל הציבור הרחב שהסתגל אליהם ואימץ אותם במהירות. בניגוד לכך, תחבורת החלל המאוישת משמשת כבר מתחילתה, בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, להטסת בני אדם בודדים ונותרה כזו לעת עתה. לכן היא נתפסת עדיין כמשהו מפחיד, שרק אנשים בודדים ואמיצים מעזים להסתכן בו.

בטיחות בחלל בעידן של טיסות חלל להמונים

טיסות החלל המאוישות ההמוניות כבר קרובות כנראה אבל אחד הגורמים ההכרחיים להתגשמותן הואבטיחות ברמה גבוהה ביותר הדומה לבטיחות הטיסות הרגילות בימינו, דבר החיוני גם להפחתת הפחד מהן. מספר חברות עושות מאמצים לספק טיסות חלל ונופש בחלל לקהל רחב יותר מכפי שהיה עד כה, אם כי עדיין לא לכולם. למשל, החברה האמריקנית אוריון ספאן (Orion Span) מתכוונת לשגר לחלל בשנת 2021 מלון חלל שיקיף את כדור הארץ בגובה של כשלוש מאות קילומטרים. הוא יוכל לאכלס שישה דיירים והכוונה היא לארח את ראשוני האורחים בו בשנת 2022. חלליות יעשו את דרכן מכדור הארץ אל מלון החלל וממנו בחזרה אל כדור הארץ. ניתן להניח, במידה רבה של סבירות, שבשנות השלושים של המאה שלנו, טיסות חלל לקהל גדול יחסית כבר יהיו בגדר שגרה.

ככל שיילמדו הכשלונות והתקלות בטיסות החלל וככל שהטכנולוגיה שלהן תשתכלל כך תגדל הבטיחות והחשש מתאונות חלל אפשריות.

כשיהפכו טיסות החלל להמוניםלעניין של שגרה ובטיחותן תוכח, יש להניח שהפחד מתאונות חלל יפחת. עם זאת, המורא המיוחד במינו מתאונות כאלה, שבסיסו בין היתר בסביבה הכה זרה וכה עוינת של החלל ילווה אותנו מן הסתם עוד זמן רב.