תועים בחלל

 

tכוכב לכת תועה

מהם כוכבי לכת תועים, מתי התגלו לראשונה ,מהו מקורם וכיצד מגלים אותם?

אנחנו יודעים מהם כוכבי לכת או פלנטות בלעז. אלה הם גרמי שמים המקיפים שמש ובמקרה של מערכת השמש שלנו, הם מקיפים את השמש המוכרת. אבל מסתבר שקיימים גופים שמסותיהם הם כשל כוכבי לכת אבל אינם מקיפים שמש. הם אינם קשורים כבידתית לשום גוף, נעים חופשיים בחלל ועשויים להימצא בתוך גלקסיות או מחוצה להן. גופים כאלה נקראים בשם כוכבי לכת תועים (Rogue planets). כוכבי לכת תועים התגלו לראשונה בשנת 2000 על ידי לוקאס ורושֵה (Lucas & Roche) הבריטיים בערפילית אוריון (Orion Nebula) ועל ידי צוות ספרדי שבראשו סאפאטרו אוסוריו (Zapatero Osorio) בצביר הנקרא בשם צביר אוריוניס סיגמה (σ Orionis cluster).  הם גילו כוכבי לכת תועים שהמסות שלהם גדולות בערך פי חמישה ממסת צדק. מאז הגילוי הזה, התגלו עוד ועוד כוכבי לכת תועים, כולל כאלה בעלי מסה קטנה יותר. ההערכה כיום היא שקיימים בין מיליונים לטריוליונים של כוכבי לכת תועים רק בגלקסיית שביל החלב (הגלקסיה שלנו).

קיימות שיטות שונות לגילויים של כוכבי לכת תועים. הנה כמה מהן:

שיטת העידוש הכבידתי (Gravitational Lensing): כוח הכבידה של גרם שמים מעקם את האור העובר לידו (תופעה שאינשטיין חזה עוד בתחילת המאה העשרים). התהליך הזה פועל כמו אור החולף דרך עדשה, המעקמת אותו כשהאור עובר דרכה. בדומה לכך, כמו בעדשה פיזית, האור עשוי להתעצם כאשר הוא עובר ליד כוכב (שמש) מרוחק, דבר המאפשר לזהות כוכב לכת תועה, כשהאור המגיע ממנו עובר ליד הכוכב. 

צילום ישיר: צילום ישיר של כוכב לכת תועה הוא בעייתי עקב ריחוקו של כוכב הלכת התועה ועקב העובדה שאיננו מפיץ אור משל עצמו. יחד עם זאת טלסקופים רבי עוצמה כמו טלסקופ החלל ג'יימס ווב עשויים להיות מסוגלים לצלם ישירות כוכבי לכת תועים באמצעות צילום ישיר. 

הפרעות בתנועה של כוכב: כוכב לכת תועה שעובר בסמוך לכוכב אחר עשוי להשפיע, עקב הכבידה שלו, על מסלולו של אותו כוכב. מדידות מדויקות של תנועת כוכבים מאפשרות לזהות הפרעות כאלה ובעקבות כך לזהות כוכבי לכת תועים המשפיעים על תנועתם של הכוכבים.

לכוכבי לכת תועים עשויים להיות ירחים המקיפים אותם. האם במקרה הזה הם ישמרו עליהם כך שהירחים ימשיכו להקיפם ולא יתנתקו מהם? ההערכה היא שכ-5% מכוכבי הלכת התועים בגודלו של כדור הארץ אכן יוכלו לשמור על ירחים שהם בגודל הירח שלנו. במקרה זה, הגיאות והשפל שיחוללו הירחים בכוכב הלכת התועה עשויים לתרום לחימומו.

מה מקורה של כוכבי הלכת התועים?

אחד המקורות האפשריים הוא התנגשויות בין כוכבי לכת צעירים במהלך היווצרותן של מערכות שמש. ההתנגשויות עשויות לגרום לחלק מכוכבי הלכת להיזרק מהמערכות האלה ובכך להפוך לכוכבי לכת תועים. מקור אפשרי נוסף הוא אינטראקציה כבידתית של כוכבי לכת עם גופים מסיביים, למשל כוכבים (שמשות) או חורים שחורים. האינטראקציות האלה עשויות לגרום לניתוק כוכבי הלכת מהכוכב שאליו היו קשורים. אפשרות נוספת למקורם של כוכבי לכת תועים היא דיסקת הגז והאבק שמהם נוצרים כוכבי לכת. דיסקה כזו מקיפה כוכב צעיר, שמש, שהתהווה לא מזמן (לא מזמן במונחים אסטרונומיים כמובן). לפעמים חלק מחומר הדיסקה אינו מצליח להתגבש לכוכב לכת כפי שאנו מכירים והוא נשאר בודד, כזה שאיננו מקיף שמש, וכך הופך לכוכב לכת תועה. 

לחבק את כל קרינת השמש/יורם אורעד

 לחבק את כל קרינת השמש/יורם אורעד

כדור דייסון. השמש נמצאת במרכז הכדור

פתרון מדהים להתמודדות בעתיד הרחוק, עם צרכי האנרגיה של האנושות הוא מבנה הקרוי "כדור דייסון", מבנה כדורי מלאכותי חלול ענק מסביב לשמש, הקולט את כל קרינתה. פתרון אחר הוא "נחיל דייסון",מבנה המורכב מאלפי מראות קטנות או תאי שמש קטנים המקיפים את השמש במסלולים שונים.

עוד אנרגיה, ועוד ועוד אנרגיה. הצורך של האנושות באנרגיה גדל והולך. במהלך הדורות גדלה צריכת האנרגיה לאדם יחיד פי יותר ממאה, דבר שקרה בין היתר בעקבות התפתחות התחבורה, התעשייה ומכשירים ביתיים שונים. איך אפשר לקבל עוד ועוד אנרגיה שתספק צרכים עתידיים שלנו גם בעתיד הרחוק? בשנות החמישים של המאה הקודמת העלה הפיזיקאי פרימן דייסון (1923-2020) רעיון מדהים למבנה על שיספק את צרכי האנרגיה באופן כמעט בלתי נגמר. דייסון תיאר מבנה כדורי חלול מסביב לשמש, שיקלוט את כל האנרגיה הנפלטת ממנה ויאפשר להשתמש בה.

כדור דייסון ואיך לבנות אותו

אל כדור הארץ מגיעה רק כמות זעירה מאד מתוך כלל אנרגית הקרינה הנפלטת מן השמש. האם ניתן לקלוט את כל אנרגית הקרינה ולהשתמש בה?

כדור דייסון מאפשר תיאורטית לעשות זאת. זהו מבנה כדורי מלאכותי אדיר מימדים המקיף את השמש ולמעשה סוגר עליה ואוטם את קרינתה. הקרינה פוגעת במעטפת הכדור (מבפנים) ונבלמת על ידי המעטפת. הכדור "כולא" בתוכו את אנרגית הקרינה המגיעה מהשמש ומונע ממנה להמשיך מחוץ למבנה הכדורי. על חלקו הפנימי של הכדור יוצבו תאי שמש או מראות שייעודם יהיה לאסוף את אנרגית הקרינה. כך ניתן יהיה לנצל את כל אנרגית הקרינה הנפלטת מהשמש. מעבר לכך - על שטחו הפנימי העצום של כדור דייסון, שטח הגדול פי מאות מיליונים מזה של כדור הארץ, ניתן יהיה להקים יישובים אנושיים וליצור בהם כוח משיכה מלאכותי על ידי סיבוב הכדור סביב צירו. 

בניית כדור דייסון מציבה אתגרים ענקיים. אחד מהם הוא הכמות האדירה של חומר הנדרש לבנייתו.  ניתן יהיה להשיגה מפירוקו של כוכב לכת או של כמה כוכבי לכת, כגון כוכב חמה ונוגה. אתגר נוסף הוא בעיית מתח החומר. המתח שייוצר מסיבוב הכדור סביב צירו ליצירת כוח משיכה מלאכותי, גדול מעבר לזה של כל חומר ידוע. בנוסף, קיימת גם בעיית יציבות. פגיעה של גרם שמים במעטפת הכדור עלולה להוציאו מיציבותו. כדור דייסון, מאחר שהוא חוסם את כל הקרינה שפולטת השמש, עשוי גם להפר את המאזן האקולוגיה במערכת השמש ולהזיק לו.

נחיל דייסון ואיך לבנות אותו

עם הבעייתיות שיוצר כדור דייסון עשוי להתמודד בהצלחה רעיון אחר - נחיל דייסון. זהו מבנה המורכב מאלפי מראות קטנות או תאי שמש קטנים המקיפים את השמש במסלולים שונים. מן החלל המבנה עשוי להיראות כמו נחיל דבורים סמיך המקיף כוורת. אם יהיו אלה תאי שמש הם יפיקו אנרגיה חשמלית ישירות מקרינת השמש הנופלת עליהם. במקרה של מראות, אפשר יהיה להשתמש בהן כדי לרכז את הקרינה לנקודות שונות בחלל להפקת אנרגיה שימושית לנו. 

נחיל דייסון

על פי אחד הרעיונות, בניית נחיל דייסון תימשך כמה עשרות שנים בלבד. רובוטים יישלחו אל כוכב הלכת כוכב חמה (מרקורי) ויכרו חומר מאדמתו. החומר יישלח לחלל למסלול סביב כוכב חמה, משימה שאינה קשה במיוחד עקב כוח המשיכה הנמוך של כוכב הלכת. בחלל, יבנו רובוטים את היחידה הראשונה של נחיל דייסון מהחומר. היחידה תספק אנרגיה כדי להמשיך בפעולת כריית החומרים בכוכב חמה וכדי לבנות יחידות נוספות. החומרים שייכרו יישלחו אל החלל ושוב ייבנו מהם הרובוטים יחידות לקליטת אנרגיה. האנרגיה שיפיקו היחידות תנוצל להמשך פעולות כרייה ובנייה נוספות וחוזר חלילה. התהליך הוא אקספוננציאלי. ככל שיהיו יותר יחידות כך תופק יותר אנרגיה וייבנו יותר יחידות, שגם הן בתורן יספקו אנרגיה להמשך פעולת הכרייה ובניית היחידות.

כדור דייסון לעומת נחיל דייסון

כדור דייסון ונחל דייסון כאחד, מהווים אתגרים טכנולוגיים עצומים. יחד עם זאת, נראה שנחיל דייסון מעשי יותר לביצוע וזאת מהסיבות הבאות:

• כדי לבנות את כדור דייסון שהוא כדור אטום, נדרשת כמות אדירה של חומר. לעומת זאת, נחיל דייסון בנוי מיחידות קטנות עם חללים רבים ביניהם, דבר שמשמעותו הרבה פחות חומר.

• מאחר שכדור דייסון הוא גוף קשיח קיימת סכנה כי יינזק מפגיעת גופי חלל שיפגעו בו כגון מטאוריטים. זאת לעומת נחיל דייסון שפגיעה בו תגרום לנזק נקודתי בלבד.

• כדור דייסון חוסם את כל קרינת השמש. הדבר עלול לגרום לנזק אקולוגי במערכת השמש. לעומת זאת, נחיל דייסון אינו חוסם את כל הקרינה וגם ניתן לשלוט באופן מדויק במרכיביו וכך לאפשר לעודפי קרינה להמשיך אל כוכבי הלכת הזקוקים להם ולמנוע את הנזק האקולוגי.

• לעומת כדור דייסון הדורש דיוק רב בבנייתו ובאחזקתו, כשכל אי דיוק או טעות עלולים להיות הֲרֵי אָסוֹן, הרי שנחיל דייסון מורכב מיחידות עצמאיות. משמעות הדבר היא הקלה משמעותית מאד על יצירת הנחיל ועל אחזקתו.

עם זאת, נחיל דייסון נחות בהשוואה לכדור דיייסון מהסיבות הבאות:

• בכדור דייסון נקלטת כל האנרגיה הנפלטת מן השמש. לעומת כמות אנרגיה נמוכה יותר שנקלטת בנחיל דייסון, עקב החללים שבין היחידות המרכיבות אותו. 

• השטח הפנימי העצום של כדור דייסון, גדול בהרבה מהשטח של כלל מרכיבי נחיל דייסון (שגם הוא עצום) ולכן ניתן יהיה להקים עליו יישובים אנושיים רבים בהרבה מאשר בנחיל דייסון.

בחינת היתרונות מול החסרונות, מראה שנחיל דייסון אפשרי ועדיף בהרבה על כדור דייסון. כרגע האנושות עוד רחוקה מאד מהיכולת לבנות כדור דייסון או אפילו נחיל דייסון.

נפש וחברה במסעות בין הכוכבים/יורם אורעד

 

התמונה נוצרה על ידי playground.com

כשיתאפשרו טיסות חלל למרחקים ארוכים מאד הם יימשכו עשרות, מאות ואולי אלפי שנים. אילו אתגרים נפשיים וחברתיים טומנים בחובם מסעות כאלה וכיצד נתמודד אתם?

בסרטון דוקומנטארי קצר מתוארת ספינת חלל ענקית הנושאת 1800 נוסעים. היא מונעת בהנעה של מיזוג גרעיני ויוצאת ליעדה ממסלולה סביב כדור הארץ בתאוצה של 1g, המעניקה לנוסעיה תחושת כובד כמו זו שבכדור הארץ. החללית עושה את דרכה אל פרוקסימה קנטאורי B, כוכב לכת המקיף את הכוכב פרוקסימה קנטאורי, המצוי במרחק של 4.2 שנות אור מכדור הארץ. זהו כוכב הלכת הקרוב ביותר למערכת השמש, שניתן לקיים בו חיים. לאחר הגיעה למהירות של 4.2% ממהירות האור כבים מנועי ספינת החלל והיא ממשיכה ליעדה, שאליו תגיע כעבור 100 שנה ובמהלכן ייוולדו ילדים, ואנשים מבוגרים יזדקנו וימותו. בינתיים תספק החללית גרביטציה מלאכותית כמו של כדור הארץ באמצעות סיבובה סביב צירה.

המסע המתואר בסרטון הוא דוגמה לאחת משיטות ההנעה החללית לטווח ארוך, כרגע תיאורטית, הנקראת ספינת דורות. ספינת דורות היא חללית ענקית הנושאת אלפי ואולי רבבות בני אדם שיחיו בחללית, יתחזקו אותה ויביאו דורות של צאצאים. בספינת הדורות המתוארת בסרטון המסע יימשך 100 שנה אבל מסעותיהן של ספינות דורות עשויות להימשך גם מאות שנים ואולי אף אלפי שנים.

מה יהיו ההשלכות הנפשיות והחברתיות במסעות חלל ארוכים כאלה, כאשר הם יתאפשרו?

אתגרים נפשיים וחברתיים על סיפונה של ספינת דורות

המקום המצומצם יחסית בתוך החללית עלול לגרום לנוסעים שבה למצוקה נפשית שתתבטא בין היתר בבדידות, קלאוסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים) או דיכאון. זאת, משום שהמרחב שבה, גדול ככל שיהיה, יהיה מצומצם ומוגבל על ידי דופנותיה. אי אפשר יהיה לצאת מגבולות החללית משום שהיא תהיה הסביבה מאפשרת החיים של המצויים בתוכה. 

על פני כדור הארץ אפשר לחרוג בקלות מגבולות השכונה שלנו, העיר שלנו ואפילו המדינה שלנו, דבר המאפשר להכיר מבחר של אנשים שונים, נופים מגוונים ותרבויות שונות. בספינת הדורות, לעומת זאת, המבחר יהיה מצומצם בהרבה, דבר שיהפוך אותה למעין כפר מנותק מהעולם ועלול לגרום לתחושת חֶסר חברתית. שוכני החללית יקיימו אינטראקציה חברתית רק עם מספר מועט יחסית של בני אדם, אלה שבתוך החללית. כך, תמנע מהם האפשרות לקיום קשת רחבה בהרבה ומגוונת בהרבה של קשרים חברתיים, כפי שאנו מכירים בכדור הארץ. אפשרויות האינטרקציה וההיכרות שלהם עם בני אדם יהיו מצומצמות, דבר שיקשה על הכרת חברים או בני ובנות זוג.

מענה אפשרי לאתגרים הנפשיים והחברתיים הוא הפעלת בינה מלאכותית ברמה גבוהה, בין היתר אולי באמצעות שילובה בתוך רובוטים. הרובוטים, שבהם תשולב הבינה המלאכותית, ידמו בני אדם אמיתיים. ההדמיות ירחיבו את עולם האפשרויות לאינטראקציה ולהיכרות. הן יאפשרו לקיים אינטראקציות עם שפע של אנשים מדומים בנוסף לאמיתיים שבתוך החללית. ניתן יהיה גם להגדיל את מספרן (של ההדמיות) על ידי שליחת אוסף הדמיות נוספות מעת לעת, מכדור הארץ. הבינה המלאכותית תהיה רלוונטית לא רק להתמודדות עם האתגר החברתי אלא גם עם האתגר הנפשי. למשל, ניתן יהיה לשוחח עם אנשים מדומים להפגת תחושת הבדידות וכן לקיים עמם שיחות מעניינות ומגוונות. המענה הזה אמנם לא יפתור את בעיית ההיכרות עם בני זוג לצורכי רביה אבל בהחלט עשוי לתת מענה מסוים להיכרות לצורך רומנטי או מיני.

גם מציאות מדומה תוכל לתת מענה לבעיות אלה ובפרט לסכנת הקלאוסטרופוביה שעלולים להשרות החיים בחללית הסגורה. לדוגמה, ביכולתה לשאת את יושבי החללית אל נופי טבע, נופים של עיר, מדבר, ים, נופי כפר ועוד, שבהם הם יוכלו לשוטט ולתפקד כאילו הם נמצאים שם בגופם הפיזי. 

מענה אפשרי נוסף להתמודדות עם בעיית הפחד ממקומות סגורים הוא חלונות שקופים או כאלה שיוכלו להפוך לשקופים בשעת הצורך, שיאפשרו לראות את החלל שסביב החללית למלוא עומקו. מצד שני שימוש כזה עשוי דווקא לעורר רתיעה אצל אנשים מסוימים מפני מימדי החלל הפתוחים והחשוכים הנפרשים למלוא העין.

לבסוף, כאשר תגיע החללית אל כוכב היעד ועוד לפני כן, התקשורת עם כדור הארץ בעצם כמעט ולא תתקיים באופן המוכר לנו. זאת, משום שהשידורים אל כדור הארץ יגיעו שנים לאחר יציאתם אליו וכך גם התשובה אליהם. כך, החברה שבתוך ספינת הדורות תהיה למעשה חברה מבודדת, חברה שאיננה שייכת בדיוק לאנושות המוכרת לנו. האם אפשר יהיה בכלל לטעון שהחברה הזו מהווה חלק מהאנושות?

ההגעה ליעד מציבה גם היא את שאלת השייכות לאנושות. במצב שבו חולפות שנים עד שמגיעה תשדורת מהיעד לכדור הארץ ושנים עד שמתקבלת תשובה, האם באמת ניתן יהיה להתייחס לאלה שיגיעו אל היעד כשייכים לחברה האנושית? האם לא תהיה זו למעשה חברה אנושית חדשה ומנותקת, חברה אנושית שאינה שייכת עוד לזאת שהיא יצאה מגבולותיה?

החלל קורא לנו - משימות חלל עתידיות/יורם אורעד

 

עתיד מרתק ומרגש מצפה לנו בחקר החלל. בסקירה הקצרה שלפניכם מתוארות שבע משימות חלל עתידיות, מתוך רבות, רובן של נאס"א ואחת של סוכנות החלל האירופית.

טעימה קטנטנה מן העתיד הנפלא של חקר החלל.

משימות חלל הן מסקרנות, מרגשות ומעוררות את הדמיון אולי כי  מטרתן להגיע אל עולמות זרים ומסתוריים שמחוץ לעולמנו המוכר - כדור הארץ, ולחקור אותם. המשימות משתכללות בהתמדה, הופכות נועזות יותר וחוקרות יעדים אתגריים יותר. נראה שההתרגשות מהן והציפייה אליהן אינן נרגעות עם הזמן אלא אף מתגברות.

משימות חלל רבות ומגוונות מתוכננות לעתיד הקרוב והגוף הבולט ביותר המוביל אותן הוא נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית.

בהחלט יש למה לצפות.

הנה טעימה קטנטנה ממשימות החלל הצפויות לנו בעתיד הקרוב:

תכנית ארטֵמִיס: האדם האחרון נחת על הירח בשנת 1972. ארטֵמִיס היא תכנית לחזרה אל הירח שמובילה נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית, בשיתוף עם מדינות שותפות רבות, ביניהן ישראל. במסגרת התוכנית יתבצע מחקר על תנאי חיים בחלל, ובפרט על הירח, תיבנה מושבה מתפקדת על הירח ותוקם תשתית לשימוש בירח כבסיס לשיגורים לחלל העמוק, כגון למאדים. 

החזרה לירח תיעשה בשלבים, שכל אחד מהן הוא משימה בפני עצמה:

ארטמיס 1 תהיה משימה בלתי מאוישת. חללית ללא אנשים (אוריון) תשוגר להקפת הירח ואז תוחזר לכדור הארץ. המשימה תימשך בין 26 ל-42 יום שלפחות בשישה מתוכם היא תקיף את הירח. המשימה הייתה אמורה לצאת לדרכה בסוף אוגוסט השנה אבל שיגורה נדחה שוב ושוב והיא תשוגר בקרוב.

ארטמיס 2 תהיה המשימה המאוישת הראשונה של התכנית. היא תישא 4 חברי צוות אל הירח, תקיף אותו ותחזור לכדור הארץ. המשימה תשוגר בשנת 2024.

ארטמיס 3 היא המשימה הראשונה שבה ינחתו אסטרונאוטים על הירח. שני אסטרונאוטים, בהם אישה, ינחתו בקוטב הדרומי שלו. בחללית, אוריון, שתגיע אל הירח יהיו 4 אסטרונאוטים. בתחילה תגיע החללית אל תחנת חלל בשם גייטוויי שתוצב במסלול קבוע סביב הירח עוד לפני הגעת אוריון אליו. אוריון תתחבר אליה ואנשי הצוות ייכנסו לתוכה. שניים מהם יונחתו על הירח, בחללית מיוחדת, שתישא אותם מגייטווי אל הירח ובסיום משימתם תחזירם לגייטוויי. הם ישהו בירח 6.5 ימים, בעוד שני האחרים יישארו במסלול סביבו ויבצעו שורת תצפיות מדעיות כולל בדיקת קרח מים המצוי בקוטב הדרומי. המשימה תשוגר בשנת 2025.

ארטמיס 4 תהיה משימה שעיקר תפקידה הוא הרכבת חלקים חדשים בגייטוויי. המשימה תשוגר בשנת 2026.

משימת דראגון פליי (Dragonfly) לטיטאן: משימה שתשוגר לטיטאן, ירחו הקרחי של שבתאי. היא תישא מסוק ייחודי שיטוס בשמי טיטאן. החללית תשוגר בשנת 2027 על ידי נאס"א ותגיע לטיטאן בשנת 2034. היא תחקור אותו במשך 2.7 שנים. טיטאן מוקף בשכבת אטמוספירה עבה (המורכבת כמעט כולה מחנקן) שצפיפותה פי 4 מזו של אטמוספירת כדור הארץ. הצפיפות הגדולה תאפשר למסוק לטוס ברחבי טיטאן ולבקר באתרים שונים בו, תוך נשיאת מטען מדעי למיקומים שונים על פניו. מאחר שטיטאן דומה במידה מסוימת לכדור הארץ התקווה היא שהמשימה תשפוך אור על התפתחות החיים על פני כוכב הלכת שלנו. דראגון פליי תחקור גם את אטמוספירת טיטאן ואת האוקיינוס התת קרקעי שלו.

דראגון פליי מגיעה אל טיטאן

משימת דה וינצ'י (DAVINCI): מטרת המשימה, שאותה תשגר נאס"א בסוף העשור הנוכחי היא לחקור את המקור, ההתפתחות והמצב העכשווי של כוכב הלכת נוגה. זאת, באופן מפורט ביותר מקצה העננים שלו ועד שטח פניו. בין היתר היא תנסה לספק תשובה לשאלה האם נוגה היה רטוב ומאפשר חיים בעבר. המשימה קרויה על שם המדען והאמן הגדול ליאונרדו דה וינצ'י. החללית תישא גשושית שתוצנח לעבר פני השטח של נוגה, בעוד החללית שממנה תוצנח הגשושית תשמש כממסר לתקשורת בין הגשושית לבין כדור הארץ. תנאי הסביבה של נוגה הם קיצוניים מאד וכוללים לחץ גבוה ביותר העלול למעוך את הגשושית ועננים חומציים שיכולים להמיס את רוב המתכות. חום פני השטח של נוגה כה גדול עד שהוא מספיק להמסת עופרת. לכן, הגשושית תהיה עשויה טיטניום, אחת המתכות החזקות ביותר. קוטר הגשושית יהיה מטר. ברגע שהיא תתחיל לרדת אל פני הקרקע של נוגה, ישתחרר ממנה מצנח שיאט את נפילתה. לאחר שתעבור מחצית מהדרך למטה לא יהיה עוד צורך במצנח משום שצפיפות האטמוספירה תהיה גדולה דיה כדי לגרום להאטתה באופן טבעי. היא תנחת על פני השטח כמו אבן הנופלת במים. 

הגשושית של החללית דה וינצ'י נוחתת על נוגה

אריאל (ARIEL) - משימה של סוכנות החלל האירופית לבחינת אטמוספירות של כוכבי לכת חוץ שמשיים (Exoplanets). במסגרת המשימה ייבחנו לפחות 1000 כוכבי לכת חוץ ארציים. סוכנות החלל האירופית תשגר את המשימה בשנת 2029. אריאל תחקור את המבנה הכימי של אטמוספירות כוכבי הלכת האלה. באמצעותה, ינסו המדענים לקבל תשובה על האופן בו נוצרות מערכות של כוכבי לכת ואיך הן מתפתחות וכן ללמוד איך התפתחותן מושפעת מהשמש שלהן. אריאל תבחן אוכלוסיה מגוונת של כוכבי לכת חוץ שמשיים בסביבות מגוונות ותתמקד בכוכבי לכת חמים המקיפים את השמש שלהם במרחק קצר.

חוזרים אל הירח בהדרגה/יורם אורעד

 

מסעה של ארטֵמִיס 1 מכדור הארץ לירח וחזרה

נחיתת אנשים על הירח לאחר עשרות שנים שלא היינו בו נראית קרובה. אם הכל יתנהל כשורה, תתחיל תכנית ארטֵמִיס להחזרת אנשים אל הירח ולהקמת בסיס על פניו, לקרום עור וגידים כבר באוגוסט השנה. אז, יתבצע שיגור בלתי מאויש של החללית אוריון אל הירח ובשנת 2024 היא גם תישא אליו אסטרונאוטים ותקיף אותו. הנחיתה על הירח תתבצע רק בשנת 2025. 

עשרות שנים לאחר נחיתת האסטרונאוט האחרון  על הירח (בשנת 1972), אנחנו חוזרים אליו אבל בזהירות ובהדרגה. אם הכל יתנהל כמתוכנן, המשימה הראשונה של תכנית ארטֵמִיס לשיגור אנשים לירח ולהנחתתם על פניו, תצא לדרך באוגוסט השנה. את התכנית מובילה נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית, בשיתוף עם מדינות שותפות רבות, ביניהן ישראל. משימתה היא שיגור בני אדם אל הירח, במיוחד אל הקוטב הדרומי שלו, שבו יש מים בצורת קרח, משאב חיוני לקיומה של מושבה אנושית על פניו.

לארטֵמִיס שלוש מטרות עיקריות: מחקר על תנאי חיים בחלל, ובפרט על הירח, בניית מושבה מתפקדת על הירח ושימוש בירח כבסיס לשיגורים לחלל העמוק, כגון שיגורים מאוישים למאדים.

אוריון טסה לירח

החללית אוריון היא שתישא את האסטרונאוטים לירח. אוריון מיועדת לשאת 4-6 אנשי צוות למסלול סביב הירח ובסופו של דבר היא תשמש גם לטיסות חלל מאוישות למאדים ולאסטרואידים. מסתה היא כ-21 טונות ויש בה שני חלקים - תא השירות ותא הצוות. קוטר תא הצוות 5 מטרים  וגובהו 3 מטרים, והוא מצוייד במערכת הצגת נתונים מתקדמת, יכולת עגינה אוטומטית, בית שימוש כמו בתחנת החלל הבינלאומית ואטמוספירה פנימית המכילה חמצן וחנקן. התא יוכל לספק מגורים לצוות במשך 21 יום. תא השירות מכיל את מערכות ההנעה העיקריות של החללית ואת מערכות קיום החיים לאסטרונאוטים ויוכל לשמש גם למטען ולכלים מדעיים. בניגוד לתא הצוות, תא השירות הוא חד-פעמי, ולאחר סיום תפקידו ייפרד מתא הצוות ויישרף באטמוספירה.

החללית אוריון

אל הירח בשלבים

תכנית ארטמיס תתבצע בשלבים, כאשר כל שלב יהיה מורכב מקודמו.

ארטמיס 1 תהיה משימה בלתי מאוישת. במסגרתה תישלח החללית אוריון למסלול סביב הירח ואז תוחזר לכדור הארץ. המשימה אמורה להימשך בין 26 ל-42 יום שמתוכם לפחות שישה ימים תשהה החללית במסלול סביב הירח. לאחר מכן היא תחזור לכדור הארץ. בהגיעה לקרבתו היא תיפרד מתא השירות שלה, תחדור אל האטמוספירה ולאחר האטת מהירותה ייפרשו מעליה מצנחים שינחיתו אותה על הים. שיגורה של ארטמיס 1 צפוי באוגוסט השנה.

ארטמיס 2 תהיה המשימה המאויישת הראשונה בדרך לירח במסגרת תוכנית ארטמיס. היא תישא 4 חברי צוות אל הירח. בתחילה היא תקיף את כדור הארץ תוך כדי בחינה מקיפה של מערכות החללית אוריון. לאחר מכן תואץ החללית לכיוון הירח, תקיף אותו ותחזור לכדור הארץ. המשימה תשוגר בשנת 2024.

ארטמיס 3 תהיה המשימה הראשונה במסגרת התכנית. במסגרת משימה זו ינחתו אסטרונאוטים על פני הירח. האסטרונאוטים ינחתו בקוטב הדרומי של הירח. הכוונה היא להנחית שני אסטרונאוטים על הירח שביניהם אישה אחת. בחללית אוריון, שתגיע אל הירח יהיו 4 אסטרונאוטים. החללית תגיע בתחילה אל תחנת חלל קטנה בשם גייטוויי. גייטווי תוכן מראש ותוצב במסלול סביב הירח בעוד מועד, לפני הגעת החללית אוריון לירח. כשאוריון עם צוותה תגיע, היא תתחבר אל גייטוויי ואנשי הצוות ייכנסו לתוכה. שניים מהם יונחתו על הירח, ישהו על פניו במשך 6.5 ימים, בעוד האחרים יישארו במסלול סביבו. השניים ישתמשו בחללית מיוחדת לנחיתתם, שתישא את שני האסטרונאוטים מגייטווי, תנחית אותם על פני הירח ובסיום משימתם תחזירם בחזרה אל תחנת החלל גייטוויי. כשהם יהיו על פניו הם יבצעו שורה של תצפיות מדעיות כולל בדיקה של קרח מים המצוי בקוטב הדרומי. בנחיתתם יצפה להם ציוד שיישלח בעוד מועד ויכלול בין היתר רוֹבֵר שבאמצעותו יוכלו לבצע את שיטוטיהם על פני הירח. ניתן יהיה לשלוט ברובר גם מרחוק. המשימה תשוגר בשנת 2025.

ארטמיס 4 תהיה משימה שעיקר תפקידה הוא הרכבת חלקים חדשים בגייטוויי, תחנת החלל שתוצב במסלול קבוע סביב הירח. המשימה תשוגר בשנת 2026

ארטמיס 5 ומעלה יהיו משימות להנחתת בני אדם על הירח, שינצלו את התשתיות ההולכות וגדלות שעל פני הירח. כמות התשתיות אמורה לגדול עקב שיגור מתמשך של משימות תמיכה שבהן יובאו אל הירח כלים שונים כגון מגורים, רוברים וכלים מדעיים.

עיניים לשמים/יורם אורעד

 

גליליאו צופה בשמי הלילה בטלסקופ שלו

הטלסקופ חולל מהפכה בעולם המדע כשאיפשר לצפות בגרמי שמים כאילו הם קרובים ולראות את פרטיהם. קצת על הטלסקופ ותולדותיו,  על רדיו טלסקופים  ועל טלסקופי חלל.

המילה טלסקופ מעוררת בי תמיד תחושה מענגת, הרפתקנית ואפילו נוסטלגית. היא גם מחזירה אותי קצת אל התקופה המרגשת מאד בילדותי ונעוריי שבה התחלתי להתעניין בחלל זרוע הכוכבים ובטלסקופים, המשמשים לצפייה בהם. אני נזכר בחלומות שחלמו האסטרונומים שכיוונו את הטלסקופים שלהם לעבר השמים וחווה לרגע את תחושת ההרפתקנות והמסתורין שהם חוו בהיותם תחת שמי הלילה זרועי הכוכבים, הממתינים לחקירה ולגילויים מסעירים. 

אז הנה כמה מילים על הטלסקופ.

הטלסקופ הראשון 

טלסקופ הוא מכשיר המשתמש בעדשות, או מראות או הקומבינציה של שניהם, לצפייה בעצמים, ומאפשר לנו לראותם קרובים יותר. בצורתו הפשוטה ביותר הטלסקופ הוא צינור שבכל אחת מקצותיו עדשה מרכזת. השילוב של שתי העדשות המרכזות יוצר דמות מוגדלת של העצם הנצפה. אחד השימושים הנפוצים ביותר של הטלסקופ הוא צפיה בעצמים רחוקים בחלל.

לא ברור מי המציא אותו אבל כנראה כבר ג'מבטיסטה דלה פורטה, מלומד, מדען ומחבר מחזות איטלקי פיתח מעין טלסקופ חלש במחצית הראשונה של המאה ה-16. הטלסקופ הפרקטי הראשון הומצא בהולנד בתחילת המאה ה-17 על ידי שלושה הולנדים באופן בלתי תלוי זה בזה. אחד מהם, האנס ליפרסהיי הוא האיש הנחשב לממציא הטלסקופ משום שהגיש ראשון בקשה לרישום פטנט עליו, שנקרא "מכשיר לראיית דברים מרוחקים כאילו הם קרובים".  מכל מקום, הטלסקופים הראשונים הגיעו לשוק כבר בשנת 1604. גליליאו גליליי שמע על הטלסקופ ובשנת 1609 בנה גרסה משלו למכשיר, ובאמצעותו קיים את תצפיותיו בגרמי שמים. מאחר שהבין את חשיבותו הגדולה של הטלסקופ לתצפיות בשמים, הוא השקיע הרבה מאד לבניית טלסקופים משופרים, שהדמות המתקבלת בהם תהיה בהירה וחדה יותר. לצורך כך השתמש בזכוכית משלו ובעיבוד עדשות בעצמו. באמצעות הטלסקופ גילה גליליאו תגליות רבות. אחת מהן היא שפני הירח מחורצים בהרים ועמקים, בדומה לפני כדור הארץ וששביל החלב הוא למעשה אוסף עצום של כוכבים. תגליתו המרכזית הייתה גילוי 4 ירחיו של צדק, שפרסומה עורר התנגדות עזה כלפיו מצד הכנסיה. לפעמים אני מנסה לדמיין לעצמי את גליליאו מפנה לראשונה את הטלסקופ הפרימיטיבי שלו אל שמי הלילה האפלים וזרועי הכוכבים ואת התרגשותו אז.

שׁוֹבֵר מול מחֲזִיר 

טלסקופ שובר אור הוא טלסקופ בעל עדשה מרכזת לאיסוף האור, הנקרא עצמית, ועדשה שדרכה משקיף המתבונן בעצמים, הנקראת עינית. העצמית צופה בעצמים אליהם היא מכוונת והיא הרחוקה יותר מעין המשתמש. הטלסקופ של גליליאו היה טלסקופ שובר אור. טלסקופ מחזיר אור, לעומת זאת, הוא טלסקופ שבו מראה לא מישורית משמשת כעצמית. אייזק ניוטון הוא שבנה את הטלסקופ מחזיר האור הראשון, בשנת 1668. הטלסקופ מוכר גם בשם טלסקופ ניוטוני. כמעט כל טלסקופי המחקר הגדולים היום הם מחזירי אור. אחת הסיבות לכך היא שבטלסקופ שובר אור קרינות באורכי גל מסוימים נבלעות בעדשה ואילו בטלסקופ מחזיר אור זה קורה פחות. עוד סיבה היא שייצור עדשה קשה יותר מייצור של מראה עבור טלסקופ מחזיר אור. כמו כן, עלותו של טלסקופ מחזיר אור קטנה משל טלסקופ שובר אור עקב העלות נמוכה יותר של ייצור מראות בהשוואה לייצור עדשות.

רדיו טלסקופים

הטלסקופים שתוארו למעלה הם טלסקופים אופטיים, טלסקופים המשתמשים בקרינה נראית. במאה העשרים נוסף למשפחת הטלסקופים חבר חדש - רדיו טלסקופ. זהו מתקן הצופה בעצמים באמצעות קרינת רדיו הנפלטת מגרמי שמים בחלל. טלסקופי רדיו משמשים לחקר כוכבים וגלקסיות. בדרך כלל הם מופיעים כצלחת או כמערכים של כמה צלחות. כל צלחת כזו היא אנטנה לקליטת שידורי רדיו מהחלל. טלסקופי רדיו משמשים גם לנסיונות לקליטת אותות תבוניים מהחלל ולמעקב אחרי חלליות רחוקות. הרדיו טלסקופ הראשון ששימש לקליטת אותות מהחלל נבנה על ידי קארל ינסקי ב-1931.

מערך של טלסקופי רדיו

וגם בחלל

האטמוספירה מפריעה לתצפיות טלסקופיות. לכן, החלל הוא המקום האידיאלי להצבת טלסקופ, עקב היעדר אוויר בו. טלסקופ חלל הוא טלסקופ הממוקם בחלל. כיום קיימים טלסקופי חלל רבים שהידוע שבהם הוא טלסקופ החלל האבל המקיף את כדור הארץ בגובה של כ-600 קילומטרים. טלסקופי חלל מאפשרים צפיה בשמים ללא פיזור אור וללא בליעת אור על ידי אטמוספירת כדור הארץ, ומבטלים את הסטות האור הנגרמות בעת חדירת האור לאטמוספירה. הם גם אינם סובלים מ "זיהום אור" המפריע לטלסקופים ארציים (זיהום אור: עודף אור המגיע ממקורות אור מלאכותיים ומפריע לפעילויות שונות בכדור הארץ ובמקרה זה לפעילותם של טלסקופים). טלסקופי החלל גם מאפשרים צפיה רציפה בשמים עקב שהותם הקבועה בחושך, יתרון שאין לטלסקופים הארציים, הנמצאים בחושך רק בשעות הלילה. הם גם מונעים את הצורך להתחשב באילוצי מזג אוויר.

טלסקופ החלל האבל

נפגשים במאדים/יורם אורעד

ציור: הלל שלפין

שלוש חלליות של שלוש אומות שונות עושות עתה את דרכן למאדים והן יגיעו אליו בקרוב, יחקרו את פני הקרקע שלו, יחפשו מים, יתורו אחרי עדויות לחיים ועוד.

הוא מנצנץ לו בהיר ואדמדם בשמי הלילה. זהו מאדים (Mars), כוכב הלכת הרביעי במערכת השמש הנע במרחק של 207-249 מיליון קילומטרים מהשמש. בקרוב יגיעו אליו שלוש חלליות בלתי מאוישות משלוש מדינות שונות, והן עושות את דרכן אליו ממש עכשיו. כולן שוגרו בחודש יולי. החלליות הן אָמַל (תקווה בערבית) של איחוד האמירויות הערביות, פֶּרסֶוֵרֶנס (התמדה באנגלית), של ארצות הברית וטיאַנווֵן-1 (טיאַנווֵן - שאלות שמיימייות במנדרינית) של סין. הן עתידות להגיע למאדים בפברואר 2021.

חלליות שונות, מטרות שונות

לכל חללית מטרות ייחודיות משלה. קיימים ארבעה סוגי משימות למאדים (הרלוונטיים גם לגרמי שמים אחרים). האחד הוא מעבר קרוב (flyby) שבו החללית עוברת בסמוך למאדים ואוספת עליו נתונים. השני הוא הקפה (orbiting), ומהותו הקפת כוכב הלכת תוך איסוף נתונים עליו. השלישי הוא נחיתה (landing) על מאדים. הרביעי הוא סיור על מאדים (roving). המשוכללת בשלושת החלליות היא החללית הסינית. היא תבצע שלוש סוגי משימות - הקפת מאדים, נחיתה עליו וסיור על פניו. טיאַנווֵן-1 מורכבת ממקפת, נחתת ורוֹבֶר (רכב שמסוגל לנוע על פני כוכב לכת).  מטרות המשימה הן חיפוש עדויות לחיים על מאדים בהווה ובעבר ולימוד סביבתו. החללית עתידה להיכנס למסלול סביב מאדים בפברואר 2021 ולאחר חודשיים ינחתו עליו הנחתת שלה ובה הרובר. באמצעות מצלמה בהפרדה גבוהה, תמפה המקפת שלה את פני מאדים, תאפיין את מבנהו הגיאולוגי ותחפש אחר מים וקרח. הרובר יחקור את הרכב הקרקע שלו ויחפש עדויות לקיום מים תת קרקעיים בו. הוא יאסוף מידע על אטמוספירת כוכב הלכת כדי לתעד שינויי אקלים. המידע שייאסף יאפשר לבדוק את מידת התאמתו של מאדים ליישוב בני אדם בו.

החללית פֶּרסֶוֵרֶנס תבצע שני סוגי משימות - נחיתה וסיור. היא תחקור את האפשרות לקיום חיים במאדים בעבר. פֶּרסֶוֵרֶנס תאסוף דגימות סלעים שמאוחר יותר יובאו אל כדור הארץ בחלליות עתידיות. 

אָמַל, חללית איחוד האמירויות הערביות, תבצע רק סוג אחד של משימה - הקפת מאדים. היא תחקור את השינויים באטמוספירת מאדים ותספק לראשונה מפת מזג אוויר כוללת שלו. אָמַל תישא מצלמה באור נראה ומיכשור שינתח את כוכב הלכת בקרינה תת אדומה ובקרינה על סגולה. 

שילוח בחלון השיגור

מאדים מקיף את השמש במרחק של 207-249 מיליון קילומטרים. כדור הארץ מקיף את השמש במסלול אליפטי שמרחקו ממנה 150-152 מיליון קילומטרים. מאחר שכדור הארץ ומאדים עושים הקפה אחת סביב השמש בזמנים שונים (כדור הארץ - 365 יממות ומאדים - 687 יממות) המרחקים ביניהם משתנים כל העת. המרחק הקרוב ביותר ביניהם הוא פחות משישים מיליון קילומטרים והגדול ביותר למעלה מ-400 מיליון קילומטרים. אחת ל-780 יום קיימת הזדמנות לשלוח חללית שתגיע למאדים בזמן קצר יחסית עקב הקרבה הגדולה בינו לבין כדור הארץ. תקופת ההזדמנות הזו נקראת בשם חלון שיגור והיא הזמן הטוב ביותר לשיגור חללית למאדים, עקב הקרבה הגדולה. שלושת החלליות משוגרות בחלון השיגור למאדים וכך מתקצרת תקופת הגעתן אליו.

 

מסלוליהם של כדור הארץ ומאדים סביב השמש (התרשים אינו לפי קנה מידה מציאותי). מקור: NASA

עתיד של שיתופי פעולה במאדים

משימת חלל למאדים היא מורכבת מאוד ויקרה מאוד. היא כוללת שיגור חללית למאדים, מעקב אחריה עד למאדים, מעקב ותיחזוק שלה בדרכה אליו ומעקב ותיחזוק של פעילותה לאחר הגעתה למאדים. בעתיד, חלק מהמשימות יהיו מאוישות, דבר שיגביר מאד את המורכבות ואת המחיר. כיום, מדינות משגרות למאדים חלליות עצמאיות משלהן. שיתופי פעולה בין מדינות לביצוע שיגורים יוכלו להקל באופן משמעותי על הטיפול במורכבות המשימות ולהפחית את מחירן לכל מדינה שתיקח חלק במשימה (כי המחיר יתחלק בין המדינות המשתתפות). יש להניח, או לפחות לקוות, שיוזמות להקמת שותפויות חלליות לשילוח חלליות למאדים, אכן יופיעו. הן יוכלו לתרום גם לחיזוק הקשרים בין המדינות המשתתפות, בנושאי חלל ובנושאים אחרים - כלכליים, חברתיים ואחרים.

וברוח ימים אלה של הסכם השלום שנחתם בין ישראל לאיחוד האמירויות, אולי נוכל לקוות גם לשיתופי פעולה במשימת מאדים עתידית משותפת שלנו עם איחוד האמירויות.

חלל מאיים/יורם אורעד

רגע הפיצוץ של מעבורת החלל צ'אלנג'ר בינואר 1986

השמחה הייתה גדולה וכך גם הפחד והעצב שאחריה. כל מי שכבר מלאו לו עשרים זוכר מן הסתם את השמחה הגדולה בישראל, ולאחר מכן את האימה הגדולה, כשאסטרונאוט ישראלי ראשון שוגר לחלל ולאחר מכן נספה כשחזרה החללית שבה שהה עם עוד 6 אנשי צוות, לכדור הארץ. ב-16 בינואר 2003 שוגרה החללית קולומביה עם 7 אסטרונאוטים, ובהם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. בתום שבועיים של מסע מוצלח בחלל הסתיימה המשימה באסון כאשר במהלך הכניסה אל אטמוספירת כדור הארץ התפרקה החללית לחלקים וכל אנשי צוותה ניספו. אסון זכור לנו במיוחד, הישראלים, וכואב לנו במיוחד אבל היו עוד אסונות חלל. אסון החללית סויוז 11 הוא אחד מהם. סויוז 11 המריאה בתחילת יוני 1971 מקזחסטן (אז, חלק מברית המועצות) עם שלושה קוסמונאוטים אל תחנת החלל סאליוט והגיעה אליה בשלום. כשחזרה אל כדור הארץ התגלתה תקלה באחד משסתומי האוויר של החללית שגרמה לפתיחה מוקדמת שלו. עקב כך שוחרר החוצה אוויר שהיה בתוך החללית. כמות האוויר בחללית ולחץ האוויר פחתו במהירות, הקוסמונאוטים לקו בדום לב ומתו.

תאונות ואסונות תחבורה מתרחשים כל העת לא רק בחלל אלא גם בכלי תחבורה על פני כדור הארץ - במטוסים, במכוניות, בספינות ועוד. מספר הנספים בהם עד כה היה רב לאין ערוך מאשר באסונות החלל. אז מה גורם לנו להתרגש ולפחד כל כך מתאונות חלל ביחס לאסונות תחבורתיים אחרים המתרחשים ללא הרף סביבנו? 

הנה שלוש סיבות אפשריות לכך:

החלל הוא הסביבה המנוכרת ביותר

החלל הוא הסביבה המנוכרת ביותר המוכרת לאדם, מנוכרת בהרבה מהמדבר, מהקטבים, מהג'ונגל, ומהים. בכל הסביבות האלה ובסביבות אחרות קיים לפחות אוויר לנשימה ולחץ אוויר מתאים לחיים, דברים הנעדרים בחלל.

צעיר וחדש הוא גם לא יציב ולא בטוח

תחבורת חלל היא צעירה יחסית. החדש נתפס כמשהו בלתי יציב, בלתי בטוח ומפחיד הטומן בתוכו סכנות. לפחד מהחדש יש גם צידוק רציונלי משום שבטכנולוגיה צעירה, החשש הוא שעדיין לא נלמדו מספיק לקחים, החשובים לשיפורה ולהפיכתה לבטיחותית יותר.

תחבורת החלל עדיין איננה נחלת הציבור הרחב

השימוש במטוסים ידע תקופה קצרה יחסית שבה הוטסו בהם בני אדם בודדים. לאחר מכן הגיע השימוש במטוסים אל הציבור הרחב שהסתגל אליהם ואימץ אותם במהירות. בניגוד לכך, תחבורת החלל המאוישת משמשת כבר מתחילתה, בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, להטסת בני אדם בודדים ונותרה כזו לעת עתה. לכן היא נתפסת עדיין כמשהו מפחיד, שרק אנשים בודדים ואמיצים מעזים להסתכן בו.

בטיחות בחלל בעידן של טיסות חלל להמונים

טיסות החלל המאוישות ההמוניות כבר קרובות כנראה אבל אחד הגורמים ההכרחיים להתגשמותן הואבטיחות ברמה גבוהה ביותר הדומה לבטיחות הטיסות הרגילות בימינו, דבר החיוני גם להפחתת הפחד מהן. מספר חברות עושות מאמצים לספק טיסות חלל ונופש בחלל לקהל רחב יותר מכפי שהיה עד כה, אם כי עדיין לא לכולם. למשל, החברה האמריקנית אוריון ספאן (Orion Span) מתכוונת לשגר לחלל בשנת 2021 מלון חלל שיקיף את כדור הארץ בגובה של כשלוש מאות קילומטרים. הוא יוכל לאכלס שישה דיירים והכוונה היא לארח את ראשוני האורחים בו בשנת 2022. חלליות יעשו את דרכן מכדור הארץ אל מלון החלל וממנו בחזרה אל כדור הארץ. ניתן להניח, במידה רבה של סבירות, שבשנות השלושים של המאה שלנו, טיסות חלל לקהל גדול יחסית כבר יהיו בגדר שגרה.

ככל שיילמדו הכשלונות והתקלות בטיסות החלל וככל שהטכנולוגיה שלהן תשתכלל כך תגדל הבטיחות והחשש מתאונות חלל אפשריות.

כשיהפכו טיסות החלל להמוניםלעניין של שגרה ובטיחותן תוכח, יש להניח שהפחד מתאונות חלל יפחת. עם זאת, המורא המיוחד במינו מתאונות כאלה, שבסיסו בין היתר בסביבה הכה זרה וכה עוינת של החלל ילווה אותנו מן הסתם עוד זמן רב.