יום שני, 28 באוגוסט 2017

הדרך אל הנצח



תמונה של רפי על חיי נצח.jpg


האם חיי נצח או לפחות חיים ארוכים מאד, נראים כבר באופק הקרוב או הרחוק? הטכנולוגיות החדשניות המתפתחות היום במהירות ובעצם בתאוצה, מרמזות שייתכן שהתשובה לכך היא חיובית. טכנולוגיות לחיי נצח עדיין אינן קיימות, אולם ייתכן שהן נמצאות כבר בתהליכי הבשלה שיביאו להשגתן תוך כמה עשרות שנים, אולי אף כבר במאה הנוכחית.


השבת נעורים
אחת האפשרויות להשגת חיי נצח היא הצערה, או השבת נעורים (rejuvination) - הפיכת תאי הגוף לצעירים יותר ובעצם החזרתם למצבם כפי שהיה לפני שנים. יש מדענים הטוענים שההזדקנות איננה אלא סוג של מחלה שניתן לרפאה. הריפוי עשוי להתבצע באמצעות החלפת תאים ישנים בחדשים או על ידי תיקון הישנים. באופן מעשי זה עשוי להיראות כך - אחת לכמה שנים, נלך למרפאה מיוחדת שבה יחליפו לנו תאים או יתקנו תאים ישנים וכן יסלקו תאים סרטניים ופסולת ביולוגית שהצטברה בגופנו. מן הסתם ייעשה שימוש גם בהנדסה גנטית שבאמצעותה יתערבו בחומר הגנטי ויהפכו את התאים לצעירים יותר. פעולות אלה יוכלו "להחזיר את השעון אחורה" ולהפוך אותנו לצעירים יותר מבחינה פיזיולוגית. עם זאת, גם אז, עדיין נהיה פגיעים לתאונות דרכים, אסונות טבע, פיגועים, הרעלות ועוד.


סריקת המוח והעלאתו למחשב
אפשרות אולי אטרקטיבית יותר ולבטח חסינה יותר היא העלאת התודעה שלנו על כל מרכיביה, למחשב. בבסיס האפשרות הזו עומדת ההנחה שהתודעה היא מעין תוכנה ולכן אפשר להופכה לדיגיטלית ולהעבירה למחשב. המוח ייסרק באופן דיגיטלי ויועבר למחשב. אפשרות זו שנויה כיום במחלוקת גדולה. אחת השאלות העומדות בנוגע אליה היא לא רק אם נצליח להעביר את תהליכי המחשבה, הזכרונות, הרגשות ועוד אלא אם נצליח לעשות זאת גם לגבי ההכרה עצמה, המודעות העצמית בעצמה. אם לא נצליח הרי שמה שנעביר יהיה לא יותר מאוסף של זכרונות, תהליכי חשיבה ופריטי ידע ללא נשמה, או במלים אחרות - תחסר המודעות לכך ש"אני זה אני". אם וכאשר אכן נצליח להעביר את התודעה בשלמותה, כולל המודעות העצמית, נוכל לניידה לאיזה גוף שנרצה, ללא הגבלה. אני מניח שהגופים שאליהם ננייד את התודעה יהיו גופים רובוטיים משוכללים או גופים ביולוגיים שיגודלו עבורנו. אלה וגם אלה יהיו כנראה משופרים לאין ערוך מגופינו הנוכחיים. מאחר שניתן יהיה  לשכפל את התודעה (כי היא תהיה דיגיטלית), נוכל ליצור לעצמנו מספר עותקים גדול ככל שנרצה. הדבר יבטיח עמידות גדולה בהרבה לפגעים כגון תאונות דרכים, אסונות טבע וכדומה, משום שאם עותק אחד ייהרס תמיד נוכל להשתמש בעותק אחר מתוך שלל העותקים הדיגיטליים של תודעתנו. אז, תתעורר השאלה מי מבין העותקים הוא האני האמיתי, שאלה מעניינת בעלת היבטים פילוסופיים, אתיים ואחרים, שהדורות הבאים יצטרכו לתת עליה את הדעת.


הסרת הפחד מהמוות והסטת המוקד ממנו לסוגיות אחרות
כמו צל כבד, הפחד מהמוות מלווה אותנו תמיד, גם כשאנחנו בריאים לחלוטין, משום שאנחנו יודעים היטב שהמוות בוא יבוא, במוקדם או במאוחר. מהות הפחד הזה היא החרדה מכך שיום אחד ייפסקו חיינו ללא כל קשר לפעילויות שפעלנו ולהישגים שהשגנו בחיינו.  פחד זה, הוא אחת מהבעיות האנושיות הכבדות ביותר. חיי נצח יסירו אותו מאתנו בבת אחת ויפחיתו את המתח של חיינו באופן משמעותי ביותר. להסרת האיום הזה, איום המוות, יהיו השלכות פסיכולוגיות, ספרותיות, אמנותיות ועוד. במקום המוות יעסיקו אותנו סוגיות אחרות, שחלקן יהיו קשורות לזמן האנושי, שיהיה עתה בלתי מוגבל.
במציאות של חיי נצח, אנשים ירשו לעצם לבצע פעילויות מורכבות מאד או מסוכנות מאד ללא חשש. מוכנותם להסתכן תהיה גדולה בהרבה משום שתמיד יעמוד לרשותם זמן אינסופי לתיקון או להתחלה מחדש. הם יוכלו להרשות לעצמם ביצוע פרויקטים או מסעות ארוכים עד להדהים בחלל בלי לחשוש מהמוות, כגון מסע אל מחוץ למערכת השמש שיימשך מאות שנים.
החיים הנצחיים יגרמו להסבת המוקד מעיסוק באבטחת החיים לסוגיות אחרות, שנמצאו עד כה בעדיפות נמוכה יותר. כאלה יהיו למשל התייחסות נאותה לבעלי חיים, גורל הסביבה, אסתטיקה, השגת שלום עולמי, רווחה כלכלית ועיסוק בפילוסופיה, ספרות ואמנות.


פיתוח יעיל של הידע האנושי
הזמן האינסופי יאפשר את התפתחות הידע האנושי ביעילות משופרת משום שהידע שהושג על ידי מומחה בתחום כלשהו יוכל להמשיך להיות מפותח על ידי אותו מומחה עצמו, שיחיה לנצח. דבר זה עדיף מאשר השארת פיתוח הידע לאחרים מאחר שאין מי שמכיר טוב יותר את הידע שהוא בעצמו פיתח כולל תהליכי פיתוחו, בעיות, מגבלות, התלבטויות ושאלות.


מעמד הדת
חיי נצח ישנו ללא ספק את מעמד הדת ומשמעותה. שלושת הדתות המונותיאיסטיות מבטיחות היום חיי נצח באמצעות מה שהן מכנות "העולם הבא" אך מה יהיה ערכה של הבטחה זו כאשר יושגו חיי נצח בחיים כפי שאנחנו מכירים אותם? ייתכן שאחד מתפקידי הדת אז יהיה מציאת משמעות לזמן האינסופי שיעמוד לרשות האנשים.


סוגיית המקום והמשאבים להמוני החיים לנצח
טענה אפשרית כנגד חיי נצח היא שהמקום על כדור הארץ לא יספיק לכל בני האדם, שמספרם ילך ויגדל עקב חיי הנצח אבל בני אדם חיים ואפילו טוב, גם במקומות צפופים מאד. לדוגמה, אוכלוסיית סינגפור היא כשישה מליון איש המתגוררים על שטח של כ-700 קמ"ר בלבד (בערך 3.5 אחוז משטח מדינת ישראל). הצפיפות בה היא כ-8300 נפש לקמ"ר. כידוע, לא רק שהסינגפורים מצליחים להתקיים אלא שרמת חייהם  גבוהה. בנוסף, כדור הארץ איננו חייב להיות המקום היחיד למגורי בני אדם. בעתיד, יוכלו בני אדם לגור במקומות אחרים בחלל כגון הירח, מאדים, ירחים של כוכבי לכת אחרים ומושבות חלל מלאכותיות שיקיפו את כדור הארץ. טענה אפשרית אחרת הנוגעת לגידול האוכלוסייה עקב חיי נצח היא כמות המזון, המים הנקיים והאנרגיה, שאולי לא יספיקו לכולם. האמנם? טכנולוגיות ייצור המזון והתפלת המים השתכללו מאד במהלך השנים והן ממשיכות להשתכלל, דבר המרמז על אספקת מים נקיים ומזון שתוכל להינתן בעתיד גם לאוכלוסיה גדולה בהרבה מזו של היום. גם בעיית האנרגיה פתירה משום שניתן יהיה להפיק אנרגיה בכמות עצומה מהשמש, מהרוח, מגלי הים וממקורות אנרגיה נוספים. הפקת אנרגיה כזאת מתבצעת באופן רווח כבר כיום. בעתיד, האנרגיה המופקת תספיק לאוכלוסייה גדולה לאין שיעור מזו של ימינו.



***

טכנולוגיות לחיי נצח עדיין אינן קיימות אבל ייתכן שאיננו כה רחוקים משם. לכן,  כדאי לשקול כבר עכשיו או בשנים הקרובות, את ההשלכות לחיי נצח, את הבעיות שהן עלולים להציב ולהציע עבורן פתרונות אפשריים. בסופו של דבר, אין לנו נצח זמן כדי להיערך לחיי הנצח בעוד מועד.

יום שני, 7 באוגוסט 2017

החיבור לטכנולוגיה - למי אכפת מגיל?



תמונה של רפי,6.8.2017.jpg


ילידים דיגיטליים לעומת מהגרים דיגיטליים
האם צעירים מסוגלים להתחבר טוב יותר לטכנולוגיות החדשות, בפרט לטכנולוגיות הדיגיטליות או שמדובר בעצם במיתוס חסר בסיס? בשנת 2001 חילק מארק פרנסקי (Marc Prensky) את העולם לשתי קבוצות שהוא קרא להן קבוצת הילידים הדיגיטליים (Digital natives) וקבוצת המהגרים הדיגיטליים (Digital immigrants). על פי פרנסקי, הילידים הדיגיטליים הם אלה שנולדו משנת 1980 ואילך. הם לומדים את השימוש באמצעים הטכנולוגיים כפי שלומדים שפת אם ואילו המהגרים הדיגיטליים לומדים אותה כפי שלומדים שפה חדשה. הילידים הדיגיטליים נולדו אל תוך סביבה רוויה בטכנולוגיות חדשניות, חשופים אליהן יותר ולכן שולטים בהן בקלות, יחסית למהגרים הדיגיטליים. הם גם רגילים לשינויים טכנולוגיים מהירים ומסתגלים אליהם בקלות. לעומתם, המהגרים הדיגיטליים חוששים משינויים ושופטים את הטכנולוגיה בהתאם להרגליהם הישנים וגם שופטים אותה באופן שלילי בעוד הילידים הדיגיטליים רואים בתקשורת דיגיטלית אמצעי מספק לחיי חברה ראויים ומספקים.


מונחים מטעים ומזיקים
במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת נייצ'ר מוצגת התרסה על התפיסה של ילידים דיגיטליים מול מהגרים דיגיטליים. על פי המאמר רבים מאלה המוגדרים כשייכים לדור הילידים הדיגיטליים משתמשים בטכנולוגיה באותה דרך שמשתמשים בה המהגרים הדיגיטליים: ספיגת מידע באופן פסיבי. בנוסף, הילידים הדיגיטליים אמורים להיות בעלי יכולת של ריבוי משימות (multitasking) אך העדויות לכך הן חלשות מאד.
האם באמת ה"ילידים הדיגיטליים" מסוגלים להתחבר לטכנולוגיה יותר מאשר ה"מהגרים הדיגיטליים"?
אנחנו נוטים להיות מוקסמים מהזריזות בה צעירים קולטים את המדיה הדיגיטלית וכלים טכנולוגיים אחרים ומהמהירות בה הם משתמשים בהם אך האם הם משתמשים בהם טוב יותר מאשר מבוגרים? לא בהכרח. מבוגרים אמנם מגיעים מעולם שבו הכלים הדיגיטליים והטכנולוגיים החדשניים האחרים טרם נולדו ולכן טבעי שלוקח להם זמן רב יותר ללמוד אותם, מאשר לילידים הדיגיטליים שכבר נולדו אליהם. עם זאת, הם מגיעים עם ניסיון חיים עשיר יותר, בשלות גדולה יותר ופרספקטיבה רחבה יותר ולכן ייתכן מאד שהטכנולוגיה, לאחר אימוצה בידיהם, היא פוריה יותר ויעילה יותר ולכן ייטיבו להשתמש בה. המונחים "ילידים דיגיטליים" לעומת "מהגרים דיגיטליים" הם, אם כן, מטעים ולא הוגנים.
השימוש בהם מטעה ומזיק מסיבה חשובה עוד יותר. אנחנו חיים בתקופה בה השינויים כה מהירים, עד שכולנו, צעירים ומבוגרים כאחד, נולדים כילידים לעידן טכנולוגי מסוים, אך הופכים די מהר להיות בעל כורחנו מהגרים בעידן טכנולוגי אחר. לדוגמה, הצעירים שנולדו לתוך עידן הטלוויזיה (בישראל זה היה בשנות השישים של המאה העשרים) כבר היו מהגרים כאשר הגיעה מהפכת האינטרנט. אלה שנולדו בעידן האינטרנט הפכו למהגרים כשהגיעה הרשת השיתופית ווב 2 בעשור הקודם, ודור ה-ווב 2 יהפוך בקרוב למהגר בעידן רשת ה- ווב 3, המתפתחת כיום.
בניסוח והטבעת מונחים כמו ילידים דיגיטליים ומהגרים דיגיטליים בחברה יש סכנה עצומה ליצירת דימוי שלילי וסטיגמה שלילית כלפי מבוגרים בנוגע ליכולתם לאמץ טכנולוגיות חדשות. הדימוי הוא קודם כל של מבוגרים כלפי עצמם משום שחלקם מחשיבים את עצמם מלכתחילה כשייכים לדור המדבר המתקשה לקלוט טכנולוגיות חדשות. הדבר גורם לרבים מהם להימנע מלהשתמש בהן או למעט לעשות זאת. ומן הצד השני, הדעה הרווחת הכללית לגבי יכולתם של מבוגרים להתחבר לטכנולוגיות אלה עלולה ליצור סטיגמה שלילית לגבי יכולת התחברותם אליהן. הסטיגמה הזאת עלולה גם לחזק את תחושתם האישית של המבוגרים בנוגע ליכולתם לעשות זאת. מחקרים של השנים האחרונות מראים דווקא שהמוח אינו מאבד את יכולת למידתו עם הגיל. משמעות הדבר היא שגם מבוגרים בכל גיל יכולים ללמוד, ובמקרה הזה ללמוד טכנולוגיות חדשות וליישמן, מה עוד שהן הופכות יותר אינטואיטיביות, יותר שקופות ויותר קלות לקליטה ובניגוד למה שהיה קיים בעבר - הלימוד מתבצע תוך כדי כדי הפעלתן ולא לפני הפעלתן, כפי שהיה בעבר. ניתן לראות שאנשים המקדמים את החברה בתחומים טכנולוגיים ומדעיים שונים אינם בהכרח הצעירים ביותר, בוודאי שלא הילידים הדיגיטליים. בדרך כלל הם בני יותר מארבעים. קחו למשל את העתידנים והממציאים רבי התהילה ריי קורצווייל ואלון מאסק, או את דב מורן ואמנון שעשוע הישראליים. כולם התחברו לטכנולוגיה באופן כה נפלא עד שהמציאו המצאות טכנולוגיות פורצות דרך. ואיש מהם אינו יליד דיגיטלי.


בעיות של דימוי וסטיגמה ואיך אפשר להתמודד אתן
אחד החסמים המקשים על חיבור לטכנולוגיות חדשניות הוא המחסום הרגשי. חלק מאנשי דור המהגרים חוששים מהחידוש ומהאפשרות להתחבר אליו, משום שהיו רגילים לדפוסי פעולה אחרים ואופני פעולה מוכרים להם. חלקם פוחדים מעצם ההתמודדות עם החידוש, מהחשש לשגות ומהגיחוך שהם יעוררו כאשר ישגו. החינוך שלהם היה היררכי ורחוק מלהיות תואם את הלמידה של היום שחלק גדול ממנה מתבצעת באמצעות קפיצה אל תוך החידושים והתמודדות עמם.
מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הדימוי השלילי הנדבק למבוגרים ועם הסטיגמה השלילית כלפיהם, ולאפשר להם להשתלב טוב יותר בטכנולוגיות החדשניות?
ראשית, מומלץ מאד לא להשתמש במונחים "ילידים דיגיטליים" ו"מהגרים דיגיטליים" שהם מטעים ומזיקים ובכלל להיזהר בניסוח והטמעת מונחים שיש בהם כדי להטיל סטיגמה על קבוצת גיל.
שנית, כדאי לחנך לשינוי. החינוך הזה צריך להיות מיועד לא רק לתלמידים צעירים במערכת החינוך אלא גם למבוגרים. שינוי טכנולוגי עלול לגרום להתנגדות חזקה וגם לאוהבי השינוי יש רף עליון ליכולת הסתגלותם לשינויים. לכן צריך לחנך להתמודדות עם פחדים משינוי ועם תחושות נפשיות הנגרמות בעטיו. דבר זה עשוי להפחית את ההתנגדות לשינוי טכנולוגי, במיוחד כשהוא מהיר, ובאופן כזה לשפר את הדימוי העצמי של המבוגרים ולעודדם לאמץ טוב יותר את הטכנולוגיה. יש גם צורך לחנך להסתגלות לממשקים החדשים ולפלטפורמות החדשות, העוברים שינוי מתמיד, להבנת משמעות השינוי והשלכותיו ולהבנה כיצד לנהוג בהם ביעילות. הכוונה איננה שצריך ללמד את הממשקים החדשים ואת הפלטפורמות החדשות, משום שהם משתנים לעתים תכופות, אלא לפתח גמישות, פתיחות וחשיבה הנוגעים להשתנות המתמדת הזו וכן את הבנת משמעותה.


***
בסביבתי, המקצועית והאישית כאחד, אני מוקף באנשים רבים שאינם  "ילידים דיגיטליים" אך מתחברים לטכנולוגיות חדשניות באופן מרשים, וגם מעניקים תמיכה לאחרים בסביבתם בטכנולוגיות אלה.


הסטיגמה הגילאית השלילית והדימוי הגילאי השלילית הנוגעים לטכנולוגיות חדשניות, מהווים סכנה אמיתית. הם עלולים להקשות על השתלבות המבוגרים בתוך העולם החדשני, המרתק ומלא השינויים שאנו חיים בו. בכך, הם מקשים על השתלבותם ומעכבים את תרומתם לחברה, תרומה שעשויה להיות לא פחותה מאלה של הצעירים ואולי אף יותר.
אין גיל לחיבור לטכנולוגיות חדשניות.

מזמזמים בּזוּם - בעיית התקשורת הדיגיטלית בחינוך/יורם אורעד

ציור: הלל שלפין   טכנולוגית התקשורת הייתה אמורה לסייע להוראה ולמידה במשבר הקורונה. לא זה בדיוק מה שקרה. סיבה אפשרית אחת לכך היא שהלמידה הדיג...