האם לערב הורי תלמידים באמצעות כלים טכנולוגיים?/יורם אורעד

 ציור: הלל שלפין

על רתימת הטכנולוגיה לשיפור הלמידה מדברים כבר עשרות שנים אבל למרבה הצער חלק מהשימוש בה בהקשר זה הוא לקוי ובעייתי מסיבות שונות.

כתבה שהופיעה בחודש שעבר דנה באחד ההיבטים של שימוש בטכנולוגיה - ההיבט של הקשר בין מורים, הורים ותלמידים. מוצגים בה עשרה ממצאים המסייעים למורים לשמור באמצעות כלים טכנולוגיים על קשר בין הורים ומורים כדי לקדם את הישגי התלמידים. בין היתר מוצע לשלוח להורי התלמידים הודעות בעלות פן חיובי פעם בשבוע שבהן ידווח להם באופן חיובי על מצב התלמידים. ההודעות יכולות להיות הודעות ווטסאפ או אימיילים. לפי הכתבה, מחקרים מרמזים על חשיבות תדירותם הגבוהה של  ההודעות, על כך שהן צריכות להיות אישיות ועל כדאיות שילוב תמונת התלמיד או התלמידה כשהם לומדים בכיתה. ההודעות צריכות לכלול גם הנעה לפעולה אקטיבית מצד ההורים. יש גם לעשות מאמץ לתרגם הודעות להורים שאינם דוברי עברית.

האם באמת זה אפשרי והאם מה שאפשרי באופן עקרוני גם יעבוד?

והאם זה בכלל רצוי?

מספר מכשלות עומדות בפני מימוש כוונה זו, גם בלי להקשות ולשאול האם מימושה נחוץ. להלן כמה מהן:

• זמן המורה: מה שמוצג בכתבה דורש זמן, וזמן רב. כתיבת הודעות בתדירות גבוהה, שיהיו גם אישיות, דהיינו מותאמות לכל תלמיד, צילום תלמידים בכיתותיהם, דרבון הורים להיות אקטיביים, תרגום הודעות עבורם ועוד, הן פעולות זוללות זמן. כשנדרש זמן רב גם להפעלת תכנית הלימודים המוכתבת מצד המדינה, הביצוע הופך לבלתי אפשרי למעשה. הדרישה למימוש תכניות הלימודים של המדינה במקביל לניהול פעולות כאלה בין המורים להורים, איננה מעשית מפאת יריעת הזמן שאיננה מספיקה לשניהם גם יחד.
• ניצול לא נכון של זמן המורה: התהליך הזה גוזל זמן מורה שהיה עדיף שיושקע במקום אחר. למשל, הייתי שמח אילו זמן המורה היה מושקע בדברים כגון: שימוש בכלים טכנולוגיים להעלאת יצירָתיוּתם של תלמידים, עיסוק סביב סוגיות שמעניינות אותם. אבל דבר זה עלול להתנגש עם הדרישה ללמד על פי תכנית הלימודים המוכתבת ולכן לא מעשי במיוחד.
• הרדיפה אחרי הישגים וציונים: מערכת החינוך מכוונת כיום להישגים. אנחנו שומעים כל העת על מבחני המיצ"ב, על מבחני הטימס ועוד ועל הישגי בתי הספר השונים ושל המגזרים השונים במבחנים אלה. קשה לדרוש ממורים להיות מכוונים בעת ובעונה אחת להישגים ולעירוב הורים בדרך שתוארה עקב העומס הרב מדי שיידרש מהם לקיים את שני הדברים.
• זמן ההורים: מעורבות הורים דורשת זמן. כל עוד הם רק בגדר מקבלי דיווחים לא תדירים מדי, הדבר בהחלט רצוי אבל כאשר הם נדרשים גם להיות אקטיביים, לא בטוח שהם אכן יירתמו לכך (ואין זה קשור בכלל לכלים טכנולוגיים).
• התנגדות תלמידים: התלמידים לא תמיד יתלהבו לשתף פעולה כדי לעודד מעקב קפדני ומתמיד אחריהם, וזאת בלשון המעטה.

מעורבות הורים מסיבית באמצעות כלים טכנולוגיים איננה מעשית, במצב הנוכחי, למרות שהיא אפשרית באופן עקרוני. זמן המורה המוגבל, הניצול הלא נכון של זמן זה, ההישגיות הרוויה בכל ורידיה ונימיה של מערכת החינוך והתנגדותם הפנימית של תלמידים יהפכו אותה לכמעט בלתי אפשרית להשגה.

מעורבות מסיבית כזו גם איננה רצויה בעיניי.

ובכלל, השימוש המוצע הזה מחמיץ את היכולות הייחודיות של טכנולוגיות המאה ה-21 לשיפור הלמידה. למשל, הטכנולוגיות מאפשרות כיום למורים להפוך ממרצים למנחים, באופן נוח ומעשי, להפוך את הלמידה למותאמת אישית לתלמידים ובכך לשפר את למידתם. הן מאפשרות להעצים את חדוות הלמידה שלהם ולהגביר את יצירָתיוּתם. הטכנולוגיות מאפשרות למורים לשלוח את תלמידיהם לחקור נושא שמעניין אותם באמצעות כלים טכנולוגיים טובים. זאת, ללא התערבות לוחצת של המורים אלא תוך הנחייה וייעוץ שהם יעניקו לתלמידים. קיימים גם כלים טכנולוגיים המאפשרים שיתופי פעולה נוחים בין תלמידים שיכולים להעשיר את שיתופי הפעולה ולשפר את איכותם כאחד.

ועוד ועוד.

אבל אִפְשוּר בלבד אינו מספיק. כדי שהטכנולוגיה אכן תקיים את כל אלה ועוד דברים רצויים אחרים, צריך לוותר על דברים אחרים שהיא מאפשרת באופן עקרוני. הסיוע לקידום מסיבי של מעורבות הורים הוא אחד מהם.

וצריך להשתמש בה באופן מתאים ובהקשרים פדגוגיים מתאימים.