החללית דארט פוגעת בדימורפוֹס. קרדיט: נאס"א/ג'ונס הופקינס APL
גופים הנעים בחלל עלולים לסכן את האנושות עד כדי הכחדתה, אם יפגעו בכדור הארץ. החללית דארט ששוגרה בשבוע שעבר, תבחן את האפשרות להסיט ממסלולו גוף העלול לפגוע בכדור הארץ בעתיד כדי למנוע פגיעה כזאת.
זה קרה במציאות - גוף גדול הגיע מן החלל ב- 30 ביוני 1908, פגע באזור טונגוסקה בסיביר שברוסיה והחריב שטח של כאלפיים קילומטרים רבועים (כעשירית משטח מדינת ישראל). עוצמתו הייתה גדולה פי אלף מזו של הפצצה הגרעינית שהוטלה על הירושימה ב- 1945, פצצה שגרמה להשמדת העיר. מתי שהוא בעתיד, יאיים על כדור הארץ גוף בגודלו של הגוף הזה או אף גדול ממנו בהרבה. פגיעתו עלולה לגרום להרג בני אדם רבים, להרס תשתיות ולפגיעה בחקלאות.
ודי לאחרונה, בשנת 2013, התפוצץ ברוסיה גוף בגודל 20 מטר, שהגיע מהחלל וגרם לפציעת מעל 1000 אנשים ולנזק למבנים.
פגיעת גוף חללי גדול דיו בכדור הארץ עלולה ליצור גלי ענק שיציפו אזורי חוף, ולהעלות חומר רב לאטמוספירה שימנע מאור השמש להגיע אל הקרקע, דבר שיוריד את טמפרטורת האטמוספירה.
כדי לבדוק את האפשרות להתגונן מפגיעה אפשרית של גוף גדול מן החלל, שוגרה בשבוע שעבר חללית בשם DART, ראשי התיבות של Double Asteroid Redirection Test (ניסיון הטיית אסטרואיד כפול). החללית תבחן את האפשרות להסיט גוף כדי למנוע את פגיעתו בכדור הארץ. דארט שוגרה לעבר אסטרואיד קטן בקוטר 780 מטרים בשם דידימוֹס (Didymos), שמלווה אותו ירח קטנטן בקוטר 160 מטרים בשם דימוֹרפוֹס (Dimorphos). החללית תתנגש בדימורפוס כדי לשנות את מסלולו. הצוות שיעקוב אחרי DART ימדוד את השינוי במסלול הירח דימורפוס שנגרם מההתנגשות בו ויעריך את יעילות הפגיעה להסטת הירח. הצוות ישתמש בתצפיות טלסקופיות למדידת זמן ההקפה של דימורפוס סביב דידימוס לפני ההתנגשות ואחריה וכך יחשב את השינוי שתגרום לו ההתנגשות. DART נועדה לבחון האם כדאי להשתמש בשיטה במקרים עתידיים של גופי חלל גדולים המסכנים את כדור הארץ. התנגשות החללית עם דימורפוס עתידה להתרחש בספטמבר 2022.
מאיפה הם מגיעים?
האם ניתן בכלל לחזות את פגיעתם של גופים מן החלל בכדור הארץ?
עניין זה נידון כיום ברצינות. בארצות הברית הוקם פרויקט בשם "משמר החלל" (Spacewatch) שמטרתו איתור גופים כאלה.
המקור העיקרי שממנו עלולים להגיע גופים כאלה הוא רצועת האסטרואידים. אסטרואידים הם מעין כוכבי לכת קטנים מאד. הקוטר של רובם הוא כמה עשרות קילומטרים ומטה. רובם נמצאים באזור שבין כוכבי הלכת מאדים וצדק הנקרא "רצועת האסטרואידים" ויש בו אלפי אסטרואידים. חלקם חוצה את מסלול כדור הארץ ומתקרב לשמש למרחק קצר מזה של כדור הארץ. אסטרואידים אלה קרויים בשם "אסטרואידים חוצי מסלול" ועלולים להיות מסוכנים לכדור הארץ (משום שהם חוצים את מסלולו). ההערכה היא שקיימים אלפי אסטרואידים חוצי מסלול שגודלם עולה על חצי קילומטר.
מקור נוסף לגופים העלולים לפגוע בכדור הארץ הוא שביטים, גופים מאורכים וזוהרים בעלי זנב המופיעים בדרך כלל אחת לתקופה קבועה. השביטים הופכים לזוהרים רק כשהם מתקרבים לשמש וככל שהם מתקרבים לשמש הם זוהרים יותר. השביטים מגיעים ממקום מרוחק מאד הנקרא "ענן אוּרט". מרחקו 30,000 יחידות אסטרונומיות והוא משתרע עד למרחק של 50,000 יחידות אסטרונומיות (יחידה אסטרונומית היא מרחק כדור הארץ מהשמש - 150 מיליון קילומטרים). מעריכים שיש בו טריוליוני שביטים שגודלם יותר מקילומטר.
איך למנוע פגיעת גופים בכדור הארץ?
כאמור, אחת האסטרטגיות למניעת פגיעת גופים גדולים מן החלל היא באמצעות הסטתו ממסלולו כך שלא יפגע בכדור הארץ. למשל, אפשר לפגוע בגוף באמצעות גוף מסיבי שיזיז אותו ממקומו, כפי שעתידה לעשות החללית DART. אפשרות אחרת היא לשלוח טיל מצויד בפצצה גרעינית ולפוצצה בקרבתו. ההתפוצצות תגרום להעפת חומר מן הגוף, דבר שיניע את הגוף בכיוון מנוגד לכיוון בו יעוף החומר.
אפשרות נוספת היא הנחתת מערכת אוטומאטית על הגוף, שתכרה ממנו חומר ותפלוט אותו לחלל. פליטת החומר תגרום לגוף להידחף לאיטו ותסיט אותו מכיוון ההתנגשות בכדור הארץ.
האם הסיכוי לפגיעת גוף גדול מן החלל באמת שווה את המאמץ?
הסיכוי לפגיעת גוף גדול מהחלל שיגרום לקטסטרופה הוא זעיר. מומחים בנאס"א מעריכים שפגיעה בכדור הארץ של גוף מהחלל, שגודלו למעלה מקילומטר או שניים מתרחשת כמה פעמים במליון שנה. גוף כזה עלול לדרדר את האקלים העולמי ולהוביל למחסור עולמי בגידולים חקלאיים ולאובדן חיים. הסיכוי לפגיעת גוף שגודלו יותר מ- 5 קילומטרים, העלולה לסכן את קיומה של האנושות קטן בהרבה.
אבל, האם אנחנו יכולים להתעלם מהסיכון הזה, קטן ככל שיהיה? הרי אנחנו מכירים את גורל הדינוזאורים. הם נכחדו לפני 65 מיליון שנה תוך זמן קצר יחסית עקב פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ.
אני מניח שאיננו מעוניינים בגורל דומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה